אני זוכרת את הביקור הראשון שלי בפריז: הייתי בת 12, והרגשתי כמי שיצאה זה עתה לאוויר העולם. הייתה זו חוויה בלתי נשכחת, אך יותר בשל הבלבול העצום הנוצר מן העיר הגדולה, מן המבנים הדרמטיים, הרחובות ההומים, והשפה הזרה המתגלגלת במהרה בלשונותיהם של המקומיים. טעמה לא ערב לחכי. ייתכן כי הסיבה לכך הייתה טמונה בגילי הצעיר.
את הביקור השני שלי בפריז, אני זוכרת היטב מאחר והוא היה לפני כשנה וחצי. ניסיתי ביומרה לעזור לה לתקן את הרושם הראשוני שיצרה אצלי בגיל המצוות, אך עם תגובתו הלא אדיבה של המקומי הראשון, אשר התבקש לכוון אותי לתחנת הרכבת הקרובה, ניסיון שיקום יחסינו לא צלח. התרשמתי מיופיה, אך לא מאופיה ולא נשבתי בקסמה.
פעם שלישית - קרפ
הביקור השלישי לא בושש לבוא. הפעם, השכלתי להביא עמי שיחון צרפתי ואת בן זוגי, הרי מדובר בבירת הרומנטיקה, לא? אומרים שרושם ראשוני קשה לתקן... ובכן, לאחר דייט ספונטי וקצרצר בן חמישה ימים – נפלתי ברשתה. זהו, התאהבתי. אני מביאה לכם בזאת "אפריטיף" מעיר האורות הרומנטית בעולם, פריז של נובמבר 2011. אך ראו הוזהרתם - הוא רק יפתח לכם את התאבון.
"אנגליה הקימה את לונדון עבור עצמה, צרפת הקימה את פריז עבור כל העולם" (ראלף וולדו אמרסון)
עבור רבים, פריז מהווה מלה נרדפת לשמות וענפים שונים ומגוונים כמו תרבות, אופנה, קולינריה, ארכיטקטורה, אומנות, היסטוריה, השכלה, דת, וכאמור – רומנטיקה. במקרה הזה, כל התשובות נכונות. פריז הנה עיר של "הכל". היא שוזרת את העבר עם ההווה באופן מרתק ומרגש, בתפאורה מרשימה המספרת את סיפורה של העיר מבלי לבטאו במלים, בפסקול מוזיקלי מקסים של בציעת הבגט וללא הפרעותיהם של צלצולי הסלולאר.
מספר האטרקציות ונקודות העניין בעיר הנו אינסופי, והניסיון להכילם בחמישה ימים הוא בגדר משימה בלתי אפשרית. יחד עם זאת, אפרט לכם בהמשך על כוכביה המנצנצים בראש רשימת ה"חובה לעשות" הפריזאית, אשר ישאירו לכם טעם טוב וקמצוץ של סקרנות לביקור נוסף בעתיד.
פרולוג קצרצר לתייר המתחיל
על מנת לקבל את התמונה הגדולה, כדאי לדעת כי בירתה של צרפת שוכנת בחבל הנקרא איל דה פרנס (Ile-de-France) על גדות נהר הסן (Seine), משתרעת על פני שטח של 1,200 קמ"ר בצפון המדינה. היא מחולקת ל- 20 רבעים המפוזרים כספירלה הנעה בכיוון השעון ממרכז העיר - נקודה הנקראת "קילומטר אפס" אשר הממוקמת בקדמת הקתדרלה נוטר-דאם.
כיאה לעיר המארחת בקירוב 32 מיליון תיירים בשנה, תשתית התחבורה הציבורית יעילה להפליא, כל תייר "ירוק" יצליח להתמצא בה בנקל. הדרך הטובה ביותר להתנייד בעיר היא באמצעות הרכבת התחתית והאוטובוסים. כרטיס נסיעה עולה 1.7 אירו למבוגר ואם אתם נוסעים באוטובוס, הכרטיס תקף לשעה וחצי כך שבמהלכן תוכלו לרדת ולעלות כאוות נפשכם. ניתן לרכוש גם כרטיסים יומיים אך אמליץ לבחון את סגנון טיולכם ביום הראשון, ולפיו להחליט האם רכישת כרטיס יומי אכן משתלמת. אתם תופתעו לגלות כמה אתם נמרצים ובעלי כושר (קרי : תלכו הרבה!).
היום הראשון : סן ז'רמן דה פרה – אנשי רוח, השכלה ובתי קפה
אזור סן ז'רמן דה פרה (Saint-Germain-des-Prés) גדוש בבתי קפה ומסעדות אשר בין כותליהם, אנשי הרוח וההשכלה של פריז נהגו לשבת, לדון ולתהות על קנקנו של העולם. פילוסופים, סופרים ומשוררים כמו ז'אן פול סארטר וסימון דה בובואר, הגו את יצירותיהם הגדולות ביותר באותם בתי קפה כמו "קפה דה פלור" (Café de Flore) וקפה "לה די מאגו" (Les Deux Magots). השדרה המרכזית, שדרת סן ז'רמן, האורכת למעלה מ- 3 ק"מ, מכילה כאמור אינספור בתי קפה ומסעדות אשר שימרו את צביונם התרבותי, בעודם מארחים בין היתר סופרים, משוררים, וסטודנטים סקרנים.
קחו לכם את זמן לחקור את רחובותיו ההיסטוריים של האזור, את השדרה הגדולה והרבגונית, ואל תהססו לעצור בבית קפה אחד או שניים, ללגום משקה חם או קר, ולצפות באנשים העוברים ושבים ברחוב, הרי לשם כך הופנו הכיסאות לכיוון הרחוב ההומה. בין לבין, בקרו בכנסיית סן ז'רמן – שריד מן המנזר הבנדיקטי העתיק ביותר בפריז אשר נוסד במאה השישית לספירה.
היום השני : אזור טולרי – חיוכה של המונה ליזה, גנים, מזרקות וכוס שוקו חם
אזור טולרי (Tuileries) גדוש בהיסטוריה מלכותית. באזור אשר שימש בעבר כביתם של המלכים, אין זה מפתיע להיתקל בארמון מלכותי, בגנים ומזרקות, ובכיכרות ומונומנטים אשר כל אחד מהם מספר סיפור עסיסי ומרתק על מעלליהם של המלכים ויושבי המקום. את ההיכרות שלנו עם טולרי התחלנו במוזיאון הלובר הידוע (Musee du Louvre). בעלות של 10 אירו לאדם, רכשנו כרטיס כניסה לתערוכה הקבועה של המוזיאון. הכניסה הראשית דרך פירמידת הזכוכית היתה מרשימה ביותר, ומאולם המבקרים הממוקם תחתיה ניתן להביט מעלה לשמים ולהתרשם מעוצמות המבנים ההיסטוריים המקיפים את הפירמידה.
בעומדי מול הכניסה אל אגף רישלייה, האגף הראשון אליו החלטנו להיכנס, היה לי קשה שלא לחוש פספוס עוד טרם התחלנו את הביקור. הנקודה בה מבינים את גודלו של המוזיאון, ואת העובדה כי כמות היצירות הנה אינסופית, היא הנקודה בו נופל האסימון שלא ניתן להתרשם מכולן בביקור אחד. בכל זאת, פתחנו את המדריך למוזיאון, והתחלנו ללכת בעקבות מה שחשקה נפשנו (בקיצור, עקבנו אחר המון המבקרים...). הביקור מהווה למעשה מירוץ בלתי פורמלי אחר יצירות המופת המפורסמות בעולם כולו – "ניקה מסמותרקיה" נטול הראש, "סוסי הפרא מארלי" של קוסטו, "ונוס ממילו" המייצגת את אידאל היופי הנשי, וכמובן, הדובדבן שבקרם הפטיסייר – ה"מונה ליזה", דיוקנה של אצילה פלורנטינית אשר צויר על ידי ליאונרדו דה-וינצ'י בתחילת המאה ה- 16. מגוון הציורים, הפסלים וחפצי האמנות היה עצום, וכן גדלי הציורים השונים המדהימים בצבעוניותם.
אחרי מספר שעות בילוי במוזיאון, החלטנו לצאת אל האוויר הפתוח עם יציאתן של קרני השמש. טיילנו ארוכות לאורך רחוב ריבולי הגדוש בתיירים וסוחרים הצמאים למכור את מזכרותיהם מפריז בגילום סינרים, כובעים וחולצות מודפסות. רו דה ריבולי (rue de Rivoli), הרחוב אשר נפוליאון הורה להקים לציון נצחונו בקרב ריבולי, מעוטר בארקדות עמודים ארוכות. זהו רחוב מסחרי ומרכזי, גדוש בחנויות אופנה ובתי קפה, המקשר בין הלובר והשאנז-אליזה.
הבחירה היכן לעצור ועל איזה בית קפה או מסעדה להמר להפסקת הצהריים, נתונה בידכם. יחד עם זאת, אין לפספס ביקור קצרצר ברחוב ריבולי מספר 226 - באנז'לינה (Angelina). בית הקפה-מסעדה אנז'לינה, מקדם את פניהם של המבקרים עם מעין חנות פטיסרי קטנה המציגה בחלון הראווה הראוותני את קולקציית המטעמים המפתה. חלון הראווה לבדו הספיק על מנת לגרות את סקרנותנו (ואת מיצי קיבתנו). המקום המקסים מעוצב כמוזיאון קטנטן, מלא בקטיפה אדומה, שטיחים מקיר לקיר, ציורים ופסלים. מה שלא תעשו, אל תצאו מכותלי המקום מבלי לטעום כוס שוקו חם הנקרא Hot Chocolate L'Africain. השוקו החם של אנז'לינה הפך במרוצת השנים לסימן היכר בלתי מעורער של המקום. יחד עם זאת, מגוון המאפים המתוקים אינו מאכזב כמו גם שאר המנות המוצעות בתפריט (זאת לעומת המחירים הגבוהים המופיעים לצדן).
אז מה נותר לעשות אחרי קיבה מלאה ורגליים עייפות? אתנחתא בגני טולרי (Jardin des Tuileries). הגנים היפהפיים הממוקמים בין כיכר קונקורד במערב למוזיאון הלובר במזרח, נטעו בידי קתרין דה-מדיצ'י, אשתו של אנרי השני מלך צרפת, בכדי לעטר את ארמון טולרי, אשר לימים נחרב לגמרי. הביקור בהם מהווה נקודת רגיעה נפלאה ליום הגדוש בהליכות, בעיקר בשעת בין הערביים. בימי שמש יפים, ניתן לשבת על אחד מן הספסלים או הכסאות המקיפים את המזרקה ולאכול סנדוויץ' טרי, או פשוט ליהנות עם גביע גלידה ביד מן הפסלים, הפרחים ושדרות העצים הסימטריות.
היום השלישי : השאנז-אליזה – כששער הניצחון פגש את לואי ויטון
עם היציאה מתחנת המטרו Charles de Gaulle-Etoile, נפרש לעיננו במלוא הדרו, שער הניצחון המפורסם בעולם (Arc de Triomphe). השער אשר נבנה בין השנים 1806-1836 בפקודתו של נפוליאון, מסמל עבור הצרפתים עוצמה ואיחוד, ועבורנו – את תחילת מסע היכרותינו עם שדרות שאנז-אליזה היוקרתיות והמסוגננות.
שדרות שאנז-אליזה המפורסמות (Avenue des Champs-Elysees) ושוקקות החיים, מכילות כ- 2 ק"מ של אלגנטיות ויוקרה, משער הניצחון ועד לכיכר קונקורד. הטיול לאורכן הינו מסחרר מרוב מגוון בתי הקפה, המסעדות והחנויות, החל מרשתות אופנה מוכרות כמו זארה, וכלה במותגים יוקרתיים בינלאומיים כמו לואי ויטון. אל תהססו לעצור במגוון החנויות ולו רק בשביל להציץ ולהתרשם מעיצובן, בין אם זו חנות אופנה ובין אם זה אולם תצוגת רכבים.
בדרכנו לקצהו המזרחי של השדרה הרומנטית, הבחנו בארמונות וגנים יפהפים ומלאי ירק בשני צידיה. הנוף הירקרק העניק תפאורה מרשימה לאינספור הדוכנים הלבנים אשר נפתחו לקראת בואו של חג המולד. חלקה המזרחי של השדרה היה עמוס במבקרים ובריחות משכרים של יינות חמים וקרפים מתוקים. מדוכני מזון עמוסים בגבינות ונקניקים, לדוכנים עם משחקי ילדים עשויים מעץ, השוק בשדרה האלגנטית הכיל מבחר רחב של סחורות ומאכלים.
סופה של השדרה המרכזית נחתם במחזה המרשים של כיכר קונקורד. כיכר קונקורד (Place de la Concorde) היא הכיכר הגדולה ביותר בפריז, ואחת מן החשובות ביותר בהיסטוריה הצרפתית. סיפורה מתחיל במאה ה- 18 כאשר המלך לואי ה- 15 הורה על בנייתה, על מנת שתשמש כתפאורה נאותה לפסלו. שנים אחר כך, במהלך המהפכה הצרפתית, הוחלף פסלו של המלך בגליוטינה, ובמשך חודש קיצי אחד, נערפו בה למעלה מ- 1,330 ראשים (ביניהם ראשיהם של לואי ה- 16 ומארי אנטואנט). כיום עומד במרכזה אובליסק מצרי, מונומנט אשר הוענק כמתנה לצרפת, המעוטר במזרקות מים ובפסלים מרשימים. מן הכיכר תוכלו להיכנס בשנית לגני טולרי, או לחזור על עקבותיכם לאורך רחוב ריבולי.
היום הרביעי : מגני לוקסמבורג למארה – איים קטנים, מסע בזמן, אמנות וגלידה
נדמה לי שפריזאים רבים יעידו כי אין דבר המשתווה לפתיחת הבוקר בביקור מרענן בגני לוקסמבורג. גני לוקסמבורג המרהיבים (Jardin du Luxembourg), מתחם הגנים הציבוריים הגדול בעיר, מעניקים לפריזאים נקודת אור ירוקה עם אווירה נעימה שאין כמותה. מתחם הגנים נפרש על פני שטח של 224,500 מ"ר, ובו ממוקם ארמון לוקסמבורג המהווה מקום מושבו של הסנאט הצרפתי החל משנת 1958. מראה הגנים מדהים, ובעת הביקור היה זה ברור כשמש השוטפת את פרחי הגן, כי מדובר במקור השראה לרבים. מאות הילדים המשתובבים במתחם המשחקים, או המשיטים את המפרשיות המיניאטוריות על גבי הברכה, מעניקים למקום את אופיו המיוחד, כמו גם המבוגרים היושבים ברוגע על הכסאות הירוקים המפוזרים בגן, המביטים על שמחת חיי הקטנים, או על הזוגות העוברים ושבים. הגנים נקיים כאילו שכף רגלו של אדם מעולם לא דרכה בהם, והשקט והשלווה מפתיעים לנוכח מאות ואלפי המבקרים הפוקדים אותם.
לאחר שפתחנו את היום בגנים, עברנו לביקור באיים איל דה לה סיטה (ile de la Cite) ואיל סן-לואי (ile Saint-Louis). איל דה לה סיטה, לב ליבה ההיסטורי של פריז, מפורסם בראש ובראשונה בזכות קתדרלת נוטר-דאם. מדובר באחת מן הקתדרלות המפורסמות בעולם, עם עיצוב גותי מרשים ביופיו, המשמשת כמקום מושבו של הארכיבישוף של העיר. רבים מאיתנו זוכרים אותה מסיפורו המפורסם של ויקטור הוגו – "הגיבן מנוטר-דאם". לא משנה לאיזה אורך משתרך התור, אל תחשבו פעמיים האם להיכנס או לא. תוך מספר דקות נכנסנו אל הקתדרלה מבלי להוציא את הארנק, ולא האמנו למשמע אוזנינו. בדיוק באותם הרגעים התקיימה מיסה אשר הציפה את החלל בקולות של שירה רגועה ומהפנטת. מבנה הקתדרלה תרם רבות לאקוסטיקה המופלאה, כמו גם להתרשמותנו הכללית בזכות חלונות ויטראז' גדולים וצבעוניים, פסלים מדהימים, וגובה תקרה משכר.
סמוך לנוטר-דאם מתקיים שוק הפרחים הססגוני, אחד משווקי הפרחים הבודדים אשר שרדו בעיר, המכיל גם מגוון של ציפורים. הביקור נחמד, ריחני ומצייץ, אך מהר מאוד חצינו את גשר סן-לואי אל האי הקטן יותר על נהר הסן – איל סן-לואי. באיל סן לואי טיילנו ברחובות המדהימים, התרשמנו ממבניה המרשימים, עד שהבחנו במראה הומוגני של רבים אוחזים גביעי גלידה בידיהם למרות האוויר הצונן. ובכן, בפריז התנהג כפריזאי – הלכנו אחרי ההמונים וקנינו לעצמנו כדור גלידה, ממפעל הגלידה הצרפתית היוקרתי - ברטיליון (Berthillon)
צפונית לאיל סן-לואי מתפרש לו המארה (Marais), אזור מקסים ביופיו, גדוש בכל טוב אלגנטי של עולם התרבות והאומנות הצרפתי, ואתר מרכזי בקרב הקהילה ההומו-לסבית הפריזאית. האווירה המופלאה של המארה כבשה אותנו מן הרגע הראשון, עם אינספור בתי קפה קטנים, מאפיות, גלריות אומנות ומוזיאונים הכוללים בין היתר את מוזיאון פיקאסו ובית ויקטור הוגו. כאן הגעתי למלוא ההבנה של אימרתו של ניטשה : "לאמן אין אף בית אחר באירופה מלבד פריז". אם הגעתם למארה, הכניסו את מדריך הטיולים לתיק ולכו לאיבוד בסמטאותיה האינטימיות והתוססות. התענגו על כל שעל בעודכם מחפשים אחר בית קפה שישביע את תאבונכם.
היום החמישי : אזור האופרה – כורסאות קטיפה אדומה, כיכר לה מדלן וקסם הפטיסרי
בוקר אחרון בפריז, ואנו יוצאים לדרך למפגש עם בית האופרה הלאומי גארנייה. בית האופרה היפהפה (Opera National de Paris Garnier) אשר נחנך בינואר של שנת 1875 כארמון גארנייה, פתוח לקהל הרחב בעלות של 9 אירו לכרטיס כניסה. מדובר במבנה מרשים ביופיו, מלא בפסלים ונגיעות של זהב, כאשר האולם מכיל כיסאות קטיפה אדומה, נברשות מנצנצות, ותקרה צבעונית אשר צוירה על ידי מארק שאגאל. כיום משמש המבנה את להקת הבלט ואת האופרה הלאומית של פריז.
לאחר כשעתיים ביקור בבית האופרה, יצאנו לטייל ברחובות המקיפים אותה, כשפנינו מכוונות לכיכר לה מדלן. כיכר לה מדלן (place de la Madeleine) מהווה גן עדן עלי אדמות לחובבי התרבות הקולינרית, אך יהיו אלו חלונות הראווה של פושון (Fauchon), מעדניית אוכל צרפתי יוקרתית ביותר, אשר יקרצו לכל העוברים והשבים ברחוב. מבחר מאפיה המתוקים המוצגים בחלון הראווה, מעוצבים באופן מרשים ביופיו, כך שקשה לעמוד בפיתוי - טארטים אישיים ופחזניות אקלר. המעדנייה אשר נוסדה בשנת 1886, מהווה כיום סמל בלתי מעורער לתרבותה הקולינארית היוקרתית של פריז, אך מחיריה תואמים למעמדה.
מגדל אייפל – קלאסיקה צרפתית רגע לפני ההמראה
עם רדת הערב, הלכנו לבקר באתר הפריזאי המוכר ביותר בעולם מגדל אייפל (La tour Eiffel). המגדל אשר נבנה על ידי גוסטב אייפל בשנת 1889, מתנשא לגובה של 324 מטרים. המגיעים באור יום יכולים להשקיף מקומתו השלישית (המתנשאת לגובה של 276 מטרים), עד למרחק של עשרות קילומטרים של העיר המרהיבה. אורותיו הבוהקים בחושך, מקנים לו מראה מרשים עוד יותר, ואין תייר אחד אשר יבהה במבנה העצום ולא יפיל את לסתותיו. השעה העגולה הגיעה ועמה מפגן אורות מרשים ומנצנץ.הייתה זו דרך נפלאה לחתום את ביקורינו בעיר האורות הרומנטית בעולם.
"פריז היא תמיד רעיון טוב" (אודרי הפבורן)
אל הטיול הפריזאי יש להגיע עם מטען של סקרנות מלווה בתיאבון בריא. לכו לאיבוד ברחובותיה, קראו מעט על עברה התוסס, וחוו מסע של טעימות בעולמה הקולינארי הממכר.
ואל תחששו לפספס את יתר פניה, אתם עוד תחזרו אליה שכן "פריז היא תמיד רעיון טוב".