מזרחה לגרנד קניון
הפארק הלאומי הכי מפורסם באריזונה וגם בארצות הברית הוא ה-גרנד קניון – אליו מגיעים מיליוני תיירים בכל שנה. אבל, מי שמגיע רק לאתר הזה, מפספס רשימת מקומות יפה ומיוחדת לא פחות אותה אוצרת בקרבה מדינת אריזונה. אזור צפון מזרח אריזונה הסמוך מציע מקומות עם נופי בראשית וטריטוריה אינדיאנית של שבט הנבאחו. באריזונה ניתן למצוא כמה מהאתרים הכי מיוחדים ומרשימים בארצות הברית, ביניהם גם את הקניון הכי יפה בעולם (ואנחנו לא מתכוונים לגרנד קניון), עמק המונומנטים של שבט הנבאחו, אגמים, עיירת מערב פרוע אוטנטית ופניית פרסה מרהיבה של נהר קולורדו.
אל האזור הצפון מזרחי של אריזונה אפשר לנסוע מהגדה הדרומית או הצפונית של גרנד קניון. נקודת התחלה טובה לביקור באזור הזה יכולה להיות לינה בעיר Page ומשם יציאה מוקדם בבוקר. אם התחלתם את הנסיעה לכיוון העיר מהצד הצפוני של הגרנד קניון, מספר קילומטרים לפני העיר Page (מצד צפון שלה) תראו מצד שמאל נקודת תצפית אל אגם פאוול, חדי הזיכרון מבינכם יזהו כי באזור צולם סרט המדע הבדיוני הקלאסי ״כוכב הקופים״ והנוף דרמטי מאוד לעין, משלב מים וצורות סלע מעניינות.
בהמשך הדרך, ממש לפני הכניסה לעיר הקטנה, הכביש עובר מעל נהר הקולורדו, על גבי גשר מרשים, כאשר לצד מזרח אפשר לראות סכר עצום האוצר את מימי האגם.
תצפית Horseshoe Bend
אחד המקומות המרשימים ביותר לצילום תמונה של נהר הקולורדו (אותו נהר שזורם דרך גרנד קניון) נמצא מחוץ לאתר הרגיל של הפארק הלאומי. הנהר מבצע כאן פניית פרסה נדירה – מראה מרהיב לעין ובניגוד לפארק גרנד קניון, האתר פתוח לקהל ללא תשלום.
את התצפית המכונה Horseshoe Bend צילמו ללא סוף – התמונה שלה היא אחת הפופולריות באתרי תיירות וצילום, אולם למרות זאת, למרות שראיתי לא מעט תמונות מהמקום הזה, ברגע הראשון בו עמדתי על הצוק, נשימתי נעתקה ברגע הראשון למראה המפעים ומלא ההוד של המקום. גם ברגע השני והשלישי. מומלץ להגיע לכאן בשעת הזריחה המוקדמת – אז הצבעים הם הטובים ביותר לצילום. אפשר לצלם את הנהר עוד ועוד מבלי לשבוע.
המקום נמצא כארבעה מיילים דרומית לעיר Page, מחניון הרכבים מטפסים בעלייה קצרה אל גבעה ומשם יש הליכה נוספת של כרבע שעה בירידה (שהופכת לעליה ארוכה בדרך חזרה...), האדמה מסביב אדומה לגמרי (מזכיר את נוף הכוכב מאדים). לאחר הגעתכם לתצפית – היזהרו מקרבה יתרה אל שפת הצוקים, לא מומלץ להסתכן כאן משום שהצניחה למטה ארוכה מאוד...
קניון אנטילופ
לאחר הביקור באתר ״הפרסה״, ממשיכים מזרחה – מרחק נסיעה קצר אל קניון אנטילופ, זהו מקום מיוחד במינו שאין להחמיץ אותו, יש כאן דוגמה יוצאת דופן למה שמים שחוצבים דרך סלע יכולים לעשות, עם צורות יוצאות דופן.
קניון האנטילופה נחצב ע״י המים בסלע האדום, יש שני חלקים לקניון: העליון והתחתון ואופי הטיול בהם שונה במקצת. הסיור בעליון מתבצע עם רכב שטח שמגיע עד לחלק המעניין, הוא רחב יותר מהתחתון. את הטיול בקטע התחתון מבצעים באופן רגלי בלבד והוא לא דורש נסיעה ברכב מהחניון. את המקום מנהלים אינדיאנים משבט נבאחו, מחיר טיול יכול לנוע בין 31$-45$ בהתאם לשעה של היום, בעונת הקיץ, בשעות מסוימות, קרני האור חודרות לקניון העליון ויוצרות אפקט של "עמודי תאורה" אשר מהוות מוקד משיכה לצלמים.
תשכחו מכל קניון אחר בו ביקרתם, כאן תראו צורות וצבעי סלע שלא פגשתם עד עתה. אני בחרתי לצאת לסיור באנטילופ התחתון שהוא, כאמור, מתבצע רגלית. מחיר הסיור הרגלי עומד על 26$ כולל אגרת כניסה של 6$. הקניון בקטע הזה צר מאוד ובחלקים רבים ממנו הכתפיים מתחככות בקירות. המקום משגע בצורות הסלע העגולות, הקירות מתעקלים בצורות של גל בגווני אדום כתום המשתנים בהתאם לאור השמש, לא תפסיקו לצלם כאן. בחלקים מהקניון, צריך לרדת בסולמות צרים ותלולים. המדריכה האינדיאנית הנחמדה שלנו הראתה הצביעה מדי פעם על מיני צורות ופרצופים בסלע, בשלב מסוים היא נשענה על הסלע, הוציאה חליל עץ ונגנה נעימה אינדיאנית שצליליה התעופפו בין קירות הקניון ועטפו אותנו. יופי של מקום.
מהקניון, כביש 98 המשיך לכיוון דרום, אחר כך פניה מזרחה לכביש 160 ולבסוף פניה שמאלה בעיירה Kayenta לכיוון צפון (כביש 163).
בדרך ניתן לראות כפרי אינדיאנים, אלו לא האוהלים החרוטים מהסרטים אלא עיירות קטנות עם מבנים פשוטים, בדרך גם עברתי ליד "יריד יום ראשון", בו כל מקומי מגיע עם הרכב שלו ומציע לראווה את מרכולתו.
מוניומנט וואלי
עמק המונומנטים ביוטה מהווה חלק מאדמתו של שבט הנבאחו. ל-60% מבתי האב אין טלפונים (מה שמסביר למה אין קליטה סלולרית כבר שלושה ימים), לעומת זאת, מספר המכוניות שווה כמעט למספר המשפחות - מה שמסביר את כמות הטנדרים הגדולה. כאן, הפך גם ג׳ון (פורד) את ג׳ון (ווין) לשחקן מפורסם לאחר שצילם כמה סרטים בעמק המדהים (אתר הצילומים מופיע על המפה כ- John Ford's Point).
את ה-״מוניומנט וואלי״ ראיתם, קרוב לוודאי, לפחות בסרט מערבון אחד. הוא נראה מרשים בדיוק כמו בסרטים והאינדיאנים מתארים אותו ״כמקום בו האדמה פוגשת את השמיים״. הפארק הטבעי משתרע על לא פחות מ- 91696 אקרים על שטח השייך למדינות אריזונה וגם יוטה. גובה המונומנטים הסלעיים נע בין 100 רגל ועד ל- 1500 רגל. עבור האדם הלבן, המקום משמש כשמורת טבע, אולם עבור האינדיאנים, העמק משמש מקום מחייה לכל דבר וניתן לראות כאן בתים מבודדים עם ארובות מעלות עשן (״בית קטן בערבה״). הרוח והמים עיצבו צורות שונות בסלעי הענק במשך מיליוני שנים, משייפים את הגבעות ומשאירים רק את החומר הקשה ביותר יוצרים צורות כמו ״ שלושת האחיות״,״ ביג צ׳יף״, ״מלך על כס״, ״ישבן הגמל״ ועוד.
על מנת לחוות את המקום בדרך הטובה ביותר, ישנו מסלול מעגלי מסודר לרכבים, הדרך מקיפה את רוב המקומות המעניינים בפארק. זוהי דרך עפר ואבנים, אני הגעתי למקום עם רכב שטח, אולם נסעו שם גם לא מעט רכבי כביש רגילים. אין צורך בהנעת 4X4, אך מומלץ מאוד לסגור את החלונות, עקב ענני האבק מגלגלי המכוניות. במקום ישנו מרכז מבקרים מסודר, עם חנות מזכרות ומסעדה. המוזיאון הקטן מציג את חיי האינדיאנים משבט הנבאחו, כולל תיעוד התרומה שלהם לצבא האמריקאי במלחמת העולם השניה, אז האינדיאנים שימשו כסיירים וקשרים בזכות השימוש בצופן אינדיאני שהיפנים לא ידעו להבין.
אם אתם מתכוונים לישון באחד מהמוטלים הפזורים בשמורה, כדאי לכם לבקש חדר עם מרפסת הפונה אל הרי הסלעים. בעת השקיעה, הסלעים מתחילים לזהור באור כתום, במחזה מלא הוד והדר.
גיחה ליוטה
לאחר ביקור בעמק, החלטתי להצפין מעט לגיחה אל תוך מדינת יוטה. לאחר נסיעה על כביש 163, פניתי אל כביש צדדי 261. בשלב מסוים, הכביש התקרב אל מדרגת סלע ענקית, תהיתי לאן יפנה הכביש אך בהפתעה נעימה הוא הפך לדרך עפר מפותלת מאוד שטיפסה לגובה רב. לאחר ההגעה למעלה, נסיעה בדרך עפר הובילה לתצפית Muley point שלא רבים מגיעים אליה אך היא שווה את הדרך – מספקת מראה מרהיב על יוטה ואריזונה, נפתולי נהר סן חואן ועוד.
Lake Havasu City
אריזונה היא לא רק מדינה של מורשת היסטורית ואיתני טבע, אלא יכולה לשמש גם כמקום נופש ובילוי במזג אויר נעים אפילו בחורף. התחלתי בנסיעה של 620 ק״מ לכיוון דרום מערבה (חזרה לכביש 160) לכיוון עיר שעל אגם Havasu. בדרך, הכביש עשה ״עליה לצורך ירידה״ לגובה של 2,100 מטרים, הנוף הפך אלפיני עם שלג (בחודשי החורף) ויערות עצי מחט - סביב העיר Flagstaf. בסופו של יום, נחתתי בנוף מדברי לגמרי, בעיר Lake Havasu. כבר בכניסה לעיר, מבחינים במגרשי ענק המכילים אינספור רכבי שטח: ג'יפים, טרקטורונים ואופנועים. לכאן מגיעים נופשים מקליפורניה ושאר חלקי ארצות הברית לשם מסעות שטח ולאחר מכן טבילה במימי האגם לשטיפת הגוף המאובק.
בעיר נמצא גם מונומנט שהגיע לכאן ממקום מרוחק - גשר לונדון (שהוקם באנגליה ב-1830), משוגע אחד (מייסד העיר) פירק והביא אותו מלונדון לכאן. לצד הגשר, ישנה טיילת מטופחת ומסעדות.
Castle Dome Mine – ביקור במערב הפרוע האמיתי
המשך נסיעה דרומה על כביש 95 לכיוון גבול מקסיקו תביא אתכם למקום יחודי במינו, המתעד נאמנה את החיים במערב הפרוע. הגעה למקום דורשת פניה שמאלה מהכביש הראשי ונסיעה של מספר קילומטרים על דרך עפר. במקור, זו היתה עיר כורים בצמוד למכרות כסף בהרים הסמוכים שנוסדה ב- 1864 ונסגרה מאז. הבעלים הנוכחי של השטח, אסף ברדיוס של 10 מייל בתים מקוריים שהשתמרו מאז, העביר אותם במשאית למקום אחד ובנה עיירה ממבנים אותנטיים – בר, מסבאה, מרפאה ועוד – הכל מקורי. את המקום מתחזקים כמה מתנדבים שמגיעים לאריזונה בחורף – בינם Gene החביב ואשתו מרי לו איתם שוחחתי. המקום כולל בר, כניסה, חנויות שונות, ספר, בית כלא, בר, מסעדה ולמעשה את כל הדברים שצירוף שלהם יוצר עיר.
זהו מקום נחמד בהחלט גם לביקור עם ילדים ומקום נהדר לצילום תמונות. מחיר הכניסה עומד על 10$. ממול לעיירה יש גם שביל הליכה למכרות, בבית הקברות המקומי, בין המתים קבור ביש מזל אחד – חואן לגו שמו, בשנת 1901 הגיע לעיר בחור חדש, לחואן נדמה שהוא שם עין על חברתו ולכן הזמינו לקרב אקדחים, אך המזל, מסתבר, היה לצידו של הבחור החדש. לפניו, ב- 1881 נקבר כאן רפאל גוטריי שנהרג ע״י פורע חוק בשם בלנקו פלורס שהצליח לברוח כאשר יש פרס של 2,000$ על ראשו – חי או מת.
המשך דרומה יביא את המכונית לעיר יומה שעל גבול מקסיקו: הנוף הפך לשטוח, עם שטחים חקלאיים עצומים המשתרעים עד האופק. המראה הראשון שנגלה לעיני הוא של פועלים הנשפכים מאוטובוס ומעבדים שורות בשדה – בדיוק כמו בסרטי האסירים שראינו בקולנוע. הכביש מיומה פונה מערבה אל קליפורניה, כמה קילומטרים אחר העיר צצות דיונות ענק – יפיפיות, מראה בהחלט מפתיע. הכביש עולה ויורד – מגובה פני הים ל- 1,250 מטרים ובחזרה, השמש צורבת בעיניים ומתכוננת לשקוע בים, בדרך אל סן דייגו.
