מנדוסה היפה מפורסמת, בין היתר, כיצרנית היין הגדולה ביותר בארגנטינה ובדרום אמריקה כולה. כיאה למעמד מכובד שכזה, "מקשטים" את העיר כרמים ירוקים ומגוון של יקבים, שהפכו במרוצת השנים לאטרקציה תיירותית עיקרית למבקרים במקום.
מטיילים רבים, משום מה, בוחרים לנסוע באופן מאורגן מן העיר לאזור מאיפו (Maipu), כשהטיול המאורגן כולל נסיעה למקום, זוג אופניים לסיור בין הכרמים והיקבים, וטעימות בכ- 3 יקבים שונים. אחרי שיחה עם מקומיים והמלצות של מטיילים שונים, הבנו שהדרכים במאיפו יותר קשות בשל האבק, מה גם שנופיה יותר תעשייתיים ופחות כפריים, ולכן החלטנו לנסוע עצמאית לאזור קצת פחות פופולרי בקרב התיירים הנקרא צ'אקראס (Chacras).

הגענו לצ'אקראס ממנדוסה, אחרי נסיעה של כחצי שעה באוטובוס המקומי (כרטיס נסיעה הלוך-חזור עולה כ- 10 פסוס). ירדנו בתחנה של העיירה צ'אקראס, וממנה הלכנו ברגל כ- 5 דקות לחנות השכרת האופניים (את המפה וההסברים קיבלנו מההוסטל). הבעלים של החנות הביא לנו מפה פשוטה וקלה בה הוא סימן את כל היקבים אליהם נספיק להגיע לפני הסגירה, עם המלצות לאן כדאי לנסוע קודם מתוך שיקולים של שעות הסיורים המודרכים והסגירה (השכרת האופניים לכל היום עלתה כ- 70 פסוס). יצאנו לדרך ליקב הראשון - Lagarde. היקב היה מרשים ביופיו, וההדרכה במהלך הסיור במקום הייתה מצוינת ומקצועית, המשלבת גם אנגלית לאלו שלא מבינים ספרדית. הסיור כצפוי הסתיים בחוויית טעימות משובחת של מגוון סוגי היינות של המקום (הסיור והטעימות עלו כ- 30 פסוס).

אחרי כמה לגימות של יינות מזן המלבק המאפיין את האזור, וטעימה מיין תוסס מתוק בשם Dulce, עלינו מסוחררים (ומבסוטים) על האופניים, לדרכנו ליקב הבא - Pulmary. היקב השני, בניגוד לקודמו, הוא יקב אורגני קטן ומשפחתי. הסיור והטעימות בו עלו יחדיו כ- 30 פסוס, כשבסופו התמזל מזלנו לטעום יין פורט שיוצר לשימוש אישי בלבד של בעלי המקום - מתוק ומשכר. היתרון של היקב הקטן הוא שיש בו מסעדה הידועה בסגנון הכנה מיוחד של סטייקים, על מעין ווק גדול מעל למדורה בחצר היקב.
לסיכום, עלות הנסיעה, השכרת האופניים, ושני סיורי יקבים עם טעימות, הגיעה לכ- 140 פסוס (כ- 14 דולרים לפי שער ההמרה הלא רשמי), בעוד עלות הטיולים המאורגנים מגיעה לעתים לפי 2 ואפילו פי 3 מעלות הטיול העצמאי. המלצתי - סעו עצמאית וסעו לצ'אקראס. וכמובן לחיים :)