הדבר הראשון שעולה לישראלים בראש כשהם שומעים את השם לפנד היא תמונה של נילס הולגרסון, מולי ושאר החברים מסדרת הילדים הפופולרית. הטיול שלי ללפלנד היה סגור כבר בשנת 2010 והתבטל ברגע האחרון אחרי שהאזור כוסה בענן של אפר וולקני וכל הטיסות בוטלו. לא ויתרתי על החלום וכאן אני משתף אתכם בחוויות מהטיול שלי בלפלנד שיצא אל הפועל מספר שנים לאחר מכן.
לפלנד זהו חבל ארץ גיאוגרפי שחוצה כמה מדינות: פינלנד, רוסיה, נורבגיה ושבדיה. בגדול יש שם תושבים המכונים לאפים או סאמים ועקרונית הם מדברים את השפה הלאפית אבל זה הולך ונגמר וכמעט לא רואים אותם. רובניימי נחשבת לבירת לפלנד. את הטיול בלפלנד תיכננתי בעזרת בחור פיני שפגשתי באחד מהטיולים הקודמים שלי ובאמצעותו בניתי מסלול מעט שונה מהמסלול הרגיל של התיירים שמגיעים אל האזור.
אחרי טיסה לפולין וקונקשן של כמה שעות בוורשה, הגענו להלסינקי. הסתובבנו קצת בעיר וראינו פשוט עיר בשלג (היינו לקראת סוף מרץ, כלומר סוף החורף). מה זה אומר ? זה אומר שלמשל, הולכים בשדרה ורואים ספסל קבור בשלג. בעיר אין הרבה מה לעשות מלבד לקחת שייט ל-Suomenlinna (אי שמגיעים אליו עם מעבורת ועליו מבצר מכוסה בשלג) וביקור בפאבים המקומיים. בלילה כבר לקחנו רכבת של משהו כמו 12 שעות לרובניימי בירת לפלנד.
רובניימי היא עיר נחמדה למדי, קטנה ושקטה. במרכז העיר ישנו גשר גדול ומתחתיו נהר, שהיה קפוא. לאחר סיבוב בין סוכנויות מקומיות סגרנו SnowMobile לאותו הערב. לפני היציאה מתחיל שלב ההצטיידות, מקבלים ים ציוד שווה כדי שלא יהיה קר. "חרמונית" דנדשה, גרבי צמר, נעליים אטומות, שני זוגות כפפות, וכובע – האמת מוכיח את עצמו ! יוצאים לדרך.
רוכבים בשיירה אחרי המדריך, עקרונית זה שני רוכבים על SnowMobile אבל יצא שהייתי לבד. רוכבים בשטח פתוח כזה, הכל שטוח, אבל צריך להזהר כי יש חלקים שהם נהר קפוא בעצם ובגלל שזה היה סוף החורף יש סיכוי שחלקים יתחילו להפשיר ויהיו מסוכנים. אחרי הרכיבה הלכנו לשתות בפאב אירי מקומי.
היעד הבא הוא לוי, מן עיירת סקי בצפון לפלנד ממנה אפשר לצאת לטיולים עם מזחלות כלבי ההאסקי. על כל מזלחת יש שני אנשים כשאחד נוהג בעמידה והשני יושב. בשביל פניות צריך להטות קצת את הגוף וכדי לעצור צריך לדרוך על מן מדרגה כזאת. כל זוג מקבל מספר כלבים לפי המשקל הכולל של הנוסעים. לפני הנסיעה, זה מטורף, בקושי אפשר "לדבר" עם הכלבים. הם באטרף ! כמו זאבים כזה, חושפים שיניים כאילו הם רוצים לרצוח מישהו.
רוב הנסיעה ביער, הכלבים רצים וזה ממש כיף ! שטחים פתוחים, שמש, לא הכי חמה, אבל בכל זאת, שמיים כחולים ואני ביער מכוסה שלג. ואז, חוזרים לנקודת המוצא. המדריך משחרר את הכלבים ו… הם כאילו חיה אחרת. עכשיו אפשר לשחק איתם, ללטף אותם ולהנות.
חזרנו ליומיים נוספים ברובניימי במהלכם ניסינו לפתוס את הזוהר הצפוני (היה קשה אבל הצלחנו בסוף) ואז נסענו לקאמי כדי לשוט על שוברת הקרח (זאת האטרקציה היחידה שדרשה הזמנה מראש לפני היציאה לטיול). הכרטיס כולל גם ביקור בטירת הקרח.- טירה ו"פסלים" שנבנים כל שנה על טהרת הקרח בלבד. בפנים יש כל מיני חדרים ואולמות, עם ציפורים (מקרח), מסעדה (מקרח), חדר שינה (מקרח), אנגרי בירדס ועוד ועוד. אין ספק שזה מרשים, ואין לי מושג איך עושים את זה בכלל, אבל אחרי שעה בערך מתחילים למצות את העניין.
אחרי הטירה עוברים אל הדבר האמיתי – שייט בשוברת הקרח SAMPO ! מסתבר שבעבר היא הייתה באמת שוברת קרח, כלומר מפלסת דרך לאניות שבאו אחריה והיום בגלל ששאר האניות כבר מספיק גדולות וכבדות, היא נשארה רק בקטע תיירותי. השיט נמשך 3-4 שעות ואחרי שעולים, מחולקים לקבוצות כשלכל קבוצה יש לו"ז משלה. כל קבוצה מתחילה את ההדרכה ממקום אחר – חלק בחדר הפיקוד, חלק בחדר המנועים וכו'. אה, וגם יש שני סבבים של ארוחת צהריים (שהייתה לא רעה). הקטע הכי מרשים זה לראות איך הבלוקים האלה של הקרח נשברים. עומדים בצד האניה ורואים את זה קורה מלווה ברעשי שבירה חזקים.
המשכנו לשוט עד שעצרנו כשהאטרקציה היא שמקבלים חליפות אטומות למים וניתן להכנס ל"בריכה" שנוצרה בקרח. הקטע ההזוי הוא שאתה יורד מהאניה ומסביב אתה הולך על "יבשה" … הפרוצדורה של רחצה בבריכה לוקחת קצת זמן כי מעבירים את החליפות בין אחד לשני, אז יורדים נניח 20 חבר'ה, מבלים שם כמה דקות, עולים חזרה ומעבירים את החליפות להבאים בתור. אחרי הטבילה, היה לנו עוד קצת זמן להסתובב למטה, שזה מגניב כי בתכלס אתה הולך על קרח ! מבחינת המראה זה קצת מזכיר את הסלאר בבוליביה למי שהיה, כי זה גם הרבה לבן שטוח לאן שלא מסתכלים … לסיכום: באמת חוויה מרשימה וכיפית !
את היום האחרון בילינו בהלסינקי ומשם חזרנו לארץ. אין ספק שהצלחתי להגשים עוד חלום.
תמונות נוסף ואת יומן המסע המלא ניתן לראות בבלוג שלי.
