טיול במדיירה - האי היפייפה

מדיירה – טיול בין הרים וים כחול

מדיירה היא יעד שאינו מוכר מאוד אצל הישראלים, אבל כאשר דיברתי עם כל מי שחזר משם, ההתרשמות היתה חיובית מאוד והתיאורים עשו בהחלט חשק. מדיירה הוא ארכיפלג של איים באוקיינוס האטלנטי – 520 ק"מ מערבית למרוקו וצפונית לאיים הקנריים (כמו טנריף). השם מדיירה מתייחס בעיקר לאי המרכזי וזהו מחוז אוטונומי של פורטוגל. תושבי מדיירה הראשונים (פורטוגזים) התיישבו בו בשנת 1418 ולאחר מכן, במשך לא מעט שנים שימש המקום כתחנת מעבר בין אירופה ליבשת אמריקה, גם כריסטופר קולומבוס התגורר במקום במשך תקופה. טיסות למדיירה עוברות בד"כ דרך פורטוגל או ספרד.

האי אמנם משתייך מבחינה מדינית לאירופה, אבל מספק חוויה אחרת של אוקיינוס עם קורטוב של טעם טרופי: מדיירה נוצרה מהתפרצות של הרי געש ואת חופיו מקיף זרם הגולף החמים, כך שמזג האוויר הסובטרופי מציע בכל חודשי השנה טמפרטורות בין 20-30 מעלות וגם בלילה הטמפרטורה אינה יורדת במיוחד. במדיירה מגדלים פירות טרופיים והוא מפורסם גם בפרחים היפים שלו, במרכזו אף נמצא יער עתיק בשם לאוריסילבה עשוי עצי דפנה המהווה שריד נדיר עוד מתקופת הפליוקן מלפני מיליוני שנים. כבר ביציאה משדה התעופה (שקרוי על שם בן האי הכי מפורסם – כריסטיאנו רונאלדו) אפשר לראות מעל הכביש מגוון מרשים של קקטוסים יחודיים.
 

את מדיירה אפשר לשלב במסגרת טיול בפורטוגל, אבל לטעמי היא שווה גם כטיול בפני עצמו עם טיסה מישראל. אנחנו טסנו לשם לטיול זוגי עם חברים למשך שבוע. טיסות למדיירה עוברות דרך אירופה ולכן ניתן להזמין טיסות לגרמניה או לכל יעד אחר באירופה (אין טיסות ישירות מישראל כרגע). אנחנו טסנו עם Swiss עם עצירה בציריך, ראינו שיש טיסות עם אייר ברלין ואפשר כמובן לטוס אל ליסבון – פורטוגל ומשם בטיסה קצרה אל מדיירה. אפשר לשלב גם את הטיול במדיירה עם טיול בפורטוגל.

את הטיול צילמתי בווידאו באיכות 4K והוא מציג את הנופים והחווית שעברנו במהלך השבוע:


מדיירה - מחוררת כמו גבינה שוויצרית

כמעט כל הכבישים באי הם עם עליות וירידות תלולות, אינספור סיבובים והמון גשרים ומנהרות. גם עיר הבירה פונשל שוכנת על צלע הר מול הים והדרך אל המלון שלנו הרגישה כמו נסיעה ברכבת הרים עם ירידות כה תלולות עד כי נדמה היה שהכביש משמש מקפצת סקי אל תוך האוקיינוס. בשיטוט בכבישי האי מתגלה מראה קסום של הרים עטופי עננים בפסגות, עם מדרונות תלולים וצוקים דרמטיים לרוב.

כדאי מאוד לשכור רכב בכדי לתור את האי. המרחקים לא ענקיים ואפשר לעבור מצד אחד של האי למשנהו בכשעה וחצי (אורכו 57 ק"מ). לכן, אפשר גם ללון במשך תקופת הטיול בנקודה אחת (פונשל או מקום אחר) וממנה לצאת לטיולי יום. אנחנו ישנו במשך שלושת הלילות הראשונים בפונשל ולאחר מכן עברנו לכפר בצפון האי לסביבה עם קרקורי תרנגולות וריח עשן מהשדות, אבל כאמור זו אינה חובה.
 

לפעמים עוברים כמה איזורי אקלים בנסיעה אחת: נוסעים על הכביש תחת שמיים כחולים, נכנסים למנהרה ארוכה וכאשר יוצאים בצידו השני של ההר הכל אפור וערפילי. בדרום היה חמים, נעים וללא רוח כמעט, בעוד בחלק הצפוני נשבה רוח חזקה לפרקים וגם הים היה סוער וגועש יותר. גם בחודשי החורף השמש חזקה במדיירה – הצטיידו בקרם הגנה, כובע ובגדים ארוכי שרוולים.

באופן כללי, היחס לתיירים השאיר רושם חיובי מאוד. בכל המסעדות בהן אכלנו, השירותים היו נקיים יחסית והמארחים נחמדים ומסבירי פנים. הגענו יום לאחר קרנבל הסמבה השנתי אבל זכינו להינות מספיחי הקרנבל (מתקיים כל שנה בסוף פברואר): באחד הערבים פגשנו בשדרה המוארת של פונשל חבורה גדולה של רקדניות ורקדנים לבושים במיטב התלבושות והרגשנו למשך שעה ויותר כאילו אנחנו בברזיל עם מוזיקת רחוב שמחה בקצב הסמבה. אגב, ברחבי האי ראינו לא מעט תיירים מבוגרי גיל מאירופה, אבל לא פגשנו תיירים מהמזרח הרחוק או התיכון.
 

אוכל טעים – דגים, בשר, פירות וגם יין מדיירה

אז מה אוכלים כאן? קודם כל, המון דגים ופירות ים בכל צורה ואופן עשייה. המון דגים טריים, כולל הדג המקומי המיוחד שנראה כמו צלופח שחור ארוך (אבל זהו דג) שנמשה מעומק של 1,200 מטרים בים! אוהבי הבשר ימצאו כאן סטייקים טובים וגם את ה"שישליק" המקומי – נתחי בשר על שיפודי ברזל ענק שניצב על מתקן בצורה מאונכת על השולחן. מלבד זה, יש תפוח אדמה צהוב מתוק (מעין בטטה אבל צהובה), צ'יפס טובים מתפוחי אדמה רגילים, Mixed Salad מפרוסות עגבניה, מלפפון, גזר, חסות, תירס ועוד - מוגש עם בקבוק חומץ ושמן זית. יש מגוון פירות טרופיים, כולל אננס והמון פסיפלורה ("פרי התאווה"), כמו גם אבוקדו שהמליצו לנו לשים עליו מעט סוכר... 
 

מצאנו שהמקומיים לא מצטיינים במיוחד בסעיף העוגות, העוגה המקומית המסורתית טעמה כעוגת דבש. האי מפורסם ביקבים שלו: יין מדיירה חזק באלכוהול ביחס ליין רגיל – עם 19%. הוא מגיע בארבעה סגנונות: יבש, חצי יבש, מתוק וחצי מתוק. פונצ'ה היא המשקה הלאומי בנוסף ליין מדיירה, זהו משקה עשוי רום עם מיץ פסיפלורה, תפוזים או פירות אחרים וסוכר. כשתרים את האי, רואים בדרום מטעי בננות ובצפון כרמי וקני סוכר.

מחיר ארוחה מלאה לזוג נע בממוצע סביב 40 אירו (מחיר של כ- 13-15 אירו למנה עיקרית של דג), בעוד מחיר חדר מלון נע סביב 80-150 אירו ללילה.
 

גן עדן לטיולי הליכה

מדיירה משמשת כר נרחב לטיולי הליכה קצרים או טרקים ארוכים יותר. לטיולים הללו אפשר לצאת במסגרת מאורגנת (יש מגוון חברות שמארגנות טיולי יום או כמה ימים), לחילופין, מניעים את האוטו ונוסעים בצורה עצמאית, חלק גדול מהמסלולים משולט ומסודר ואנחנו ראינו בדרך גם מחסות לעת סערה. יש להצטייד בכובע, מים ולבדוק מה תחזית מזג האוויר (בחודשי החורף עלול להיות קר בפסגות ההרים). מסלולי ההליכה באי לצד אמות מים עתיקות וחדשות, פתוחים לציבור ללא תשלום. את מדיירה חוצה רשת של לוואדות / לבדות (Levada) אלו הן תעלות ואמות מים שנחפרו בידי המקומיים לשם הובלת מים מההרים אל בתים ושדות לשם השקייה, כאשר מסלולי חלק מהן נמתחים לאורך קילומטרים רבים וניתן לצעוד לצידן.

במהלך הטיולים הרגליים הגענו לכמה מקומות שהזכירו לנו את המשחק Temple Run, כמו למשל שביל המדרגות הזה מול נוף מרהיב:
 

פונשל – עיר הבירה

עיר הבירה של מדיירה  - Funchal שוכנת על מדרון ההר בצד הדרומי של האי. העיר העתיקה של פונשל נמצאת בסמוך לחוף ולמרינה והיא בנויה סמטאות וכבישים עתיקים מרוצפי אבן, אנחנו מצאנו אותה מאוד נעימה לשיטוט, גם בשעות היום וגם בשעות הערב אז מקבל המקום נופך רומנטי.

אם אתם מגיעים לעיר העתיקה עם רכב, אני ממליץ להשתמש בחניון המקורה של הרכבל - Cablecar, הוא נמצא במיקום נוח וקרוב למרכז העיר העתיקה והמחיר עמד על 0.8 אירו לשעה, עם תעריף מקסימום של 6 אירו ליום (נכון ליום פרסום הכתבה). בסמוך לרכבל, יש סמטה ארוכה שמקבילה לקו החוף והיא מלאה במסעדות דגים – Rua de Santa Maria. בעיר יש מוזיאון של יין מדיירה, יש את שוק הדגים והירקות, מוזיאון רונלאדו ואינספור מסעדות, ברים ובתי קפה.
 

הגנים הטרופיים - Jardim Botânico Tropical נמצאים גבוה מעל העיר, הדרך המומלצת להגיע אליהם היא עם הרכבל שיוצא מאיזור החוף (Monte Cable Car) ועובר בדרכו מעל בתי העיר בנסיעה שלווה מול נוף יפה בו פרושים מתחתיכם אינספור גגות רעפים אדומים. הגנים הבוטניים הטרופיים מהווים פנינה טרופית ירוקה בה אפשר לבלות כמה שעות יפות מאוד של הליכה בינות לשרכי ענק, בין נחלי מים, פינה של גן יפני מסוגנן ואינספור סוגי צמחים – כולל פרחים יפים. בחלק התחתון אפשר לשב ליד מפל ובריכה ובבית הקפה מקבלים טעימת חינם מיין מדיירה. אגב, יש בעיר גם גנים בוטניים נוספים עם רכבל נפרד (שנפגעו בשריפה שקרתה לפני כשנתיים).
 

ומה לגבי הדרך חזרה למטה אל העיר? אפשר לחזור דרך הרכבל אך יש דרך מפתיעה יותר... מזחלות כביש מסורתיות של בני מדיירה (Toboggan). תראו את המפעילים לבושים בלבן עם מגבעות עומדים בטור עם המזחלות שממתינות לכם. המחיר לזוג עומד על 30 אירו. מרגע שמתחילים לגלוש במורד אתם מגלים שזוג המפעילים עומד על המחליקים האחוריים של המזחלה והוא מזיז אותה ימינה ושמאלה בעזרת משיכת חבל. זוהי חוויה מהנה בהחלט, מהירה ומסחררת לפרקים ואורך המסלול עומד על כשני קילומטרים בסופם אפשר לרכוש תמונה יפה אותה צילמו אתכם בדרך. משם עוד ארוכה הדרך למטה אל העיר ואפשר לעשות אותה עם אחת מהמוניות שממתינות במקום.
 

במרינה של העיר, יש שלל משרדי כרטיסים קטנים בהם ניתן לרכוש כרטיס להפלגה לצפייה בלוייתנים ודולפינים. 


לאן מטיילים באי

כביש מספר 103 עולה גבוה מעל פונשל ומוביל לכיוון צפון. הוא עובר דרך יערות עבותים של עצי מחט ונופים ירוקים. מגיעים אל Ribeiro Frio ומשם יש הליכה רגלית דרך יער אל מרפסת נוף מרהיב - Mirador de Balcões שצופה מצד אחד אל ההר הגבוה ביותר באי (Pico Ruivo) ומצד שני אפשר לראות מרחוק את הים. 
 

לאחר שממשיכים בירידות תלולות צפונה, מגיעים אל כפר Santana הסמוך לים, בו ניתן לראות בתים מסורתיים עם גג קש גדול שמשתפל בחדות בשני צדדים. כיום שוכנים בבתים אלו חנויות תיירים קטנות וחמודות. ואם אתם נמצאים כבר בכפר, אפשר לשבת לארוחת צהריים במסעדה של מלון Quinta Do Furão. המסעדה לא מאוד זולה, אבל היא אלגנטית ויושבת על צוק שצופה על נוף מרהיב אל הים והצוקים.
 

טיפוס לפסגת ההר הגבוה - Pico Ruivo

מהעיירה סנטנה, יוצא כביש מפותל שעולה אל מעלה ההר, מגיעים אל נקודה בשםAchada do Teixeira, חונים בחניון בעל האדמה בגוון אדמדם, מכאן יוצא טרק אל פסגת האי שניצבת בגובה 1862 מעל פני הים. המסלול מרוצף בחלקו באבנים טבעיות, בחלקו יש עליות תלולות ובסוף גם לא מעט מדרגות כך שיש לצאת אליו עם כושר בינוני לפחות ועם כמות מים מספקת. ההליכה לכל כיוון (חוזרים באותה הדרך) יכולה לקחת בין שעה וחצי לשעתיים. הנוף מרהיב, יש להגיע לכאן כמובן רק במזג אוויר טוב ואז הראות מושלמת עם המון אוויר כחול, נוף של ים מרחוק והרים מסביב. ביום שטיפסנו היה מעטה עננים מתחתינו שהפך את החוויה לעוד יותר מושלמת. כאשר מגיעים אל ראש ההר, יש תצפית מגודרת מסודרת, עם נוף פתוח ל- 360 מעלות ואפשר אף לראות את האוקיינוס בשני צדדי האי.
 

ואם חשבתם שהתאמצתם, אז תראו בדרך הצטלבויות שמובילות למסלולי טרקים נוספים וארוכים הרבה יותר, כך שאם אתם מיטיבי לכת, אזי כדאי לכם לברר על כל אפשרויות הטיולים באזור. 

בחזרה לסנטנה, הדרך בין העיירה לכיוון מערב – אל São Vicente מפותלת מעל הים, לפרקים צרה מאוד ומסוכנת (שימו לב לרכבים שמגיעים ממול), אבל הנוף ממלא את הלב ויש כמה נקודות עצירה לתצפית יפייפיה אל הים ועיירות עם גגות כתומים על צלע הצוקים. ב- São Vicente יש רחוב אחד צמוד לים עם שרשרת מסעדות מקומיות, סופר מרקט ובתי קפה לאתנחתא מקומית.

מערות הלבה Grutas São Vicente Sa שוכנות בצמוד ל- São Vicente, נכנסים לסיור בתוך מערות שנוצרו לפני מיליוני שנים בתוך ההר בגלל זרימת לבה בתוכן. אנו צופים בלבה הקפואה שהפכה לבזלת ורואים גם בריכות קטנות עם מים שקופים וזכים. לאחר הסיור הרגלי, יש סרט שמסביר על התהליכים הגעשיים שיצרו את מדיירה ולבסוף גם סרטון תלת מימד (שנראה לא הכי מתקדם מבחינה ויזואלית, אבל עדיין היה מעניין לצפייה).
 

מכאן ממשיכים עוד מערבה על כביש שחוצה מנהרות וצמוד לים, רואים מפלים שנשפכים מגובה רב ולבסוף מגיעים לפורטו מוניז. בכפר Porto Moniz נשפכה לפני המון שנים לבה לוהטת אל מי האוקיינוס והמפגש יצר צורות סלע ובריכות טבעיות שלוכדות בתוכן את מי הים בצד ירוק כחול ומגנות על הרוחצים מפני הגלים החזקים. בכפר יש כמה מסעדות דייגים ומרכז קטן.
 

אנחנו שהינו שלושה ימים במלון Solar Da Bica, בכפר קטן ליד São Vicente, עם גינה אורגנית שאפשר לקטוף ממנה ירקות. המלון השקט שוכן בתוך כפר קטן במעלה ההר, מוקף הרים וכל בוקר התעוררנו למראה קרני השמש שמתחילות לשטוף את העמק שלפנינו, עם ריח עשן קל (המקומיים שורפים את העשבים וענפים שגזמו), לצלילי קרקור תרנגולות. באיזור יש כרמים וגידולי קני סוכר. המלון שוכן ברחוב תלול עלייה והפנייה אליו נעשית אל מול הכנסייה המקומית – הזהרו בסיבוב פן תשרטו את הרכב על פינת הבית הצמוד בפנייה. בעלת הבית חייכנית וסימפטית, יש בריכה סגורה קטנה ומחוממת והשהייה במקום היתה נעימה ומרגיעה. 


עמק הנזירות

עמק הנזירות - Valley of the Nuns או בשמו המקומי Curral das Freiras, קרוב יחסית לפונשל ואני לא הייתי מפסיד אותו במקומכם. הדרך עולה בסיבובים חדים, עוברת בשלב מסויים דרך יער אקליפטוסים גדול. מיד לפני הכניסה לעמק יש מנהרה בת מספר קילומטרים, לפני המנהרה יש כביש שעולה שמאלה וכדאי מאוד לפנות אליו, הוא עולה אל תצפית מדהימה הצופה ישירות אל עמק מוקף הרים. התצפית צמודה למלון בשם Estalagem Eira do Serrado ואליו צריך לנווט. ביום בו הגענו השמיים היו כחולים וכמה עננים הסתובבו בין הפסגות והפכו את המראה לעוד יותר יפה. מחניית הרכב יש שביל מסודר שתחילתו עוברת בצמוד לבית המלון בו יש מסעדה וחנות מזכרות. משם הוא עולה במדרגות כמה מאות מטרים (לא מאוד ארוך) אל התצפית המרהיבה. אם תרצו אחר כך להמשיך אל העמק אותו ראיתם מהתצפית, תצטרכו לחזור לכביש הראשי ומשם אל תוך המנהרה שתביא אתכם אל העמק ובמרכזו כפר Curral Das Freiras בו נזירות החביאו עוד בשנת 1566 אנשים שברחו מפני התקפות פיראטים. בכפר ישנן כמה מסעדות וחנויות מזכרות.
 

אחרי סיור בעמק, אפשר לרדת שוב דרומה ולקנח בכפר הדייגים Câmara de Lobos, לטייל בסמטאות הקטנות, לאכול במסעדת דייגים ולצפות מקו החוף (בצד המערבי של הכפר) בצוק האדיר Cabo Girão.


הצוק הכי גבוה באירופה

Cabo Girao הוא הצוק הגבוה ביותר באי, אבל לא רק במדיירה אלא בכל אירופה ושני בגובהו בכל העולם. כמה גבוה? 600 מטרים של סלע מעל פני הים. שם למעלה יש מרפסת זכוכית עגולה לאמיצים בלבד שפוסעים ויכולים להסתכל דרך הרצפה מאות מטרים מטה אל קו החוף שבו ניתן לראות גם גידולי בננה. התמונות מלמעלה מרשימות בהחלט. באתר סמוך (דורש נסיעה ברכב) יש רכבל שיורד לחוף בזווית תלולה.
 

זה כמובן לא הצוק היחידי באי, במערב האי, יש עוד כמה תצפיות מעל הים, כמו למשל ב- Ponta do Pargo עם מסלול הליכה וגם מגדלור שמשקיף על החוף. בצד השני המזרחי של מדיירה נמצא כפר Caniçal ממנו יוצאת לשון יבשה צרה בצוקים נישאים וכמובן עם מסלול הליכה יפה ותצפיות כמו Ponta das Gaivotas אל מפרצים דרמטיים.

אל ישראל, חזרנו מחויכים, עם מראות של ים כחול, טבע דרמטי וחיוכים אנושיים שהמשיכו עוד ללוות אותנו זמן מה.

אלבום התמונות המלא מהטיול נמצא בקישור הזה.