את לונדון אני אוהב, חלמתי לחזור אליה ולהעביר את החוויה גם לשתי בנותיי (גילאי 6.5 ו-10.5 בעת הטיול). אז איך היתה חווית "לונדון עם אבא"? כבר בזמן הטיול העלתי תמונות יפייפיות ברשתות החברתית, נכון שהכל נראה מושלם וכולם מקנאים בכם? לפני שאתם מזמינים טיסות ללונדון עם ילדים, הנה כמה טיפים ממני.
אז כך זה נראה מאחורי הקלעים: קר ורטוב ברחובות, ליהי, איפה כובע הצמר? הלך לאיבוד אבא. אוקי, קר אז נקנה חדש. למחרת, ליהי, איפה כובע הצמר החדש? לא יודעת אבא. איפה הכפפות החדשות? מצאתי רק אחת אבא. מגיעים לדירה בערב, ילדות, מחר צריך לקום מוקדם לפני שיהיו תורים במוזיאון מאדאם טוסו. בשעה 11 בלילה נכנס למיטה לבד בייאוש.
יוצאים בשעה 10 בבוקר מהבית, רואים תור של קילומטרים, מוותרים. למחרת מנסים שוב, מגיעים שוב לתור ענק. רק בפעם השלישית נצליח להגיע בשעה מוקדמת וניכנס. אבא, אני רוצה גלידה, רוצה המבורגר, רוצה פיצה, רוצה אוטובוס עם גג פתוח, רוצה לחזור לחנות בגדים, אבא קר, חם, אבא תחזיק לי את המטריה, ואת המעיל, ואת המעיל השני, והכפפות, והכובע. אבא, למה אתה מחזיק רק לנויה? תחזיק גם לי!
יושבים במסעדה, "הנודלס חריפות, רוצה משהו אחר", מביא אחר, לא אבא, הקודם היה דווקא טעים. צועדים בגלריה הלאומית, נויה: אבא בוא כבר, אתה מתעכב. ליהי: למה אתה הולך מהר? אני לא מספיקה לראות מה יש כאן (תמונת החמניות של ואן גוך). אבא תכבס לי את החולצה ואת הכפפות. אבל כיבסנו אתמול! כן, אבל נגעו בהן מים. מפה לשם הפעלתי שלוש מכונות כביסה בטיול. "בנות, תראו איזה חיילים מרשימים באדום!" אבא, משעמם. "רוצות לראות היכן גר ראש הממשלה של אנגליה?" מה, אין כאן מסעדה? בוא נלך. אבא, אני רעבה, אני נשארת כאן (נעצרת באמצע רחוב אלמוני בלונדון) עד שתביא לי אוכל.
לינה ותחבורה עם ילדים
נחתנו בלונדון בשעה אחת בלילה, זו אינה שעה להסתובב עם ילדים עייפים ברחובות ולכן הזמנתי מראש מלון בשדה התעופה ובבוקר קמנו רעננים לחוויה החדשה, ירדנו במעלית אל בית קפה בטרמינל ומשם התחלנו במסע אל העיר.
התחבורה הציבורית בלונדון משמשת כלונה פארק עבור הילדים, קחו בחשבון שמה שעבורכם נראה כטרחה מהווה חוויה לילדים: נסענו בשתי רכבות לדירה שהזמנו (כן, עם המזוודות) והבנות נהנו מהדרך, מהנוף בחוץ והנוף האנושי הכל כך מגוון בתוך הקרונות.
בהמשך הטיול, נחילי האדם שגודשים את מחילות הרכבת התחתית בחלק משעות היממה הופכים את התנועה עם שתי ילדות לאתגר מורכב ומלחיץ ולכן גיבשתי כללי ביטחון ברורים. ראשית, מומלץ לתת לכל ילד פתק עם פרטי קשר של ההורה - כולל כמובן מספר טלפון להתקשרות. שנית, נתתי להן לעלות ראשונות לפני לרכבת והן ידעו כי אם חלילה הרכבת נוסעת בלעדי, עליהן לרדת בתחנה הראשונה ולהמתין לי. כמובן שחינכתי אותן לעשות כמנהג המקומיים ולהמתין עד שיורדים הנוסעים מדלת הקרון ורק אחר כך להכנס, בניגוד לאינסטינקט הישראלי שדחק בהן להשתחל במהירות פנימה לפני שיורדים הנוסעים.
כשמגיעים עם שני ילדים והורה / זוג הורים, אז או שנדחסים במלון בחדר אחד (וכל תזוזה של אחד מעירה את השאר) או ששוכרים שני חדרים (במחירים של לונדון זה נהיה יקר) או ששוכרים דירה ואז מקבלים גם מרווח מחיה, מטבח ולפעמים גם יותר מחדר אמבטיה ושירותים אחד, כך שזו היתה האופציה העדיפה עלי. בשכירת דירה מקבלים בונוס של חווית חיים לונדונית מקומית: ילדים נהנים מאורחות השכונה, מהדברים הקטנים היום יומיים כמו קניות בסופרמרקט, בישול ארוחות ממרכיבים מקומיים, גילוי גן משחקים קטן ליד הדירה ועוד.
נוהל השכמה בבוקר והשפעתו על עמידה בתורים
להחלפת המשמרות בארמון באקינגהם הגענו כשהמקום גדוש כבר צופים, למוזיאון מאדם טוסו הגענו בשיא התורים, לכן הצטרכנו לאמץ טקטיקות והתנהלות חצי צבאית בבוקר, כמו נוהל השכמה. היות ובכל זאת מדובר בחופשה ולא בטירונות, הקפדה על השכמה (לפחות הניסיון...) היתה רק בימים בהן היתה לכך חשיבות. גם אם זה קשה לילדים בחופש, מה תעדיפו, להתאמץ ולהשכים או לעמוד אחר כך שעות בתור?
לראות את חילופי המשמרות זו חוויה לילדים, בתנאי שעומדים קרוב מספיק להתרחשות וכשלא צריך להרכיב את הילד על הכתפיים בשביל שיראה יותר מכתם אדום במרחק וקצה כובע פרווה שחור. בנוסף, גם לא חייבים לראות דווקא את הטקס מול ארמון בקינגהאם, ניתן ללכת לטקס חילופין אחר של משמרות הפרשים ברחבת הסוסים שהוא הרבה פחות צפוף ושם מתקרבים הרבה יותר אל ההתרחשות. כאמור, אנחנו הגענו בערך כחצי שעה לפני הטקס המרכזי בארמון והאזור היה כבר עמוס במבקרים.
את הטקס ראינו ממש מרחוק ולאחריו צעדנו בכביש האדמדם אל פארק סיינט ג'יימס ואז ראינו מקרוב קבוצת חיילים צועדת שוב אל ארמון בקינגהאם. נכנסנו לפארק היפייפה עם הברווזים והסנאים החמודים ואז קלטנו בזווית העין את התזמורת צועדת בחזרה לארמון סיינט ג'יימס ושם נערך שוב טקס קצר. בקיצור, למרות שאחרנו, קיבלנו בסופו של דבר מנה מספקת של משמר הארמון.
להתמקד במה שמעניין ילדים
לונדון מציעה מגוון עשיר של מוזיאונים ויש בהחלט מה להראות לגיל הצעיר. אבל, היות והמוזיאונים ענקיים, רצוי לדעת מראש להיכן הולכים. במוזיאון הבריטי, למשל סביר להניח שלא כל התצוגות יעניינו את הילדים ולכן רצוי להתמקד בחדרים ספציפיים: המומיות ממצריים העתיקה מרתקות את הילדים. במוזיאון הטבע, עצמות הדינוזאורים הענקיות יפעילו את הדמיון ואנחנו מצאנו שגם החלק שעסק בגוף האדם עניין את המבקרים הצעירים.
.jpg)
מצד שני, לא כל האטרקציות בעיר הגדולה מתאימות לקצב הילדותי הדינמי, למשל, הגלגל הענק - לונדון איי, זז לאט, לכודים בקפסולה גדולה, מבינים הקטנים מהר את הפרנציפ ואז נשאר להעביר את הזמן בקפסולה. זו כנראה לא האטרקציה הכי מזהירה לילדים. אבל, גשר המצודה (טאוור ברידג') עם הרצפה השקופה יאתגר ושם אפשר ללכת בקצב שלנו, מבלי להיות תלויים בדבר אחר. אולפני הארי פוטר הפכו למסע מרתק של מספר שעות בתוך עולם של פנטזיה - מתאים לא רק למעריצים שרופים.
אגב, בחורף (וחלק מהסתיו והאביב) עניין המעילים והמטריות עלול להכביד בטיול. במוזיאון הטבע יש שירות שמירת חפצים בכניסה, יעיל במיוחד אם מגיעים עם תיק גב כבד, מעילים ומטריות. המחיר נע סביב 1-2.5 פאונד לפריט – עבורי זה היה שווה בהחלט.
עבדנו ואהבנו
לטעמי, לונדון היא עיר משגעת לילדים, יש בה הכל מכל: מוזיאונים לילדים הסקרנים, אולפני סרטים לילדים שאוהבים כוכבים, הצגות תאטרון ומופעים לכל הגילאים (חוץ מקטנטנים וכומבן שופינג לבנות העשר'ה. במהלך הטיול, מצאנו עצמנו צועדים בממוצע כ-10 ק"מ ביום, זאת בניגוד לתלונות הרגילות בצעדות בארץ, הבנות שמחו אפילו לרוץ במדרגות הרגילות מעלה בתחנות הרכבת התחתית אל פני האדמה במקום להשתמש במדרגות הנעות הארוכות ודרשו כמובן גם ממני לעשות זאת, באמת תודה...
ואם חשבתם לרגע שאני מתלונן, אז טעות גדולה בידכם, כי זו הייתה חוויה ענקית, גדושה, מגבשת, מסקרנת ומלמדת. אבל, את הטיול הבא נעשה כבר ביחד עם אמא.
