טיול בחצי האי פיליון

צוקים והרים ציוריים בקרבת החוף, עם מגוון מסלולי הליכה ואופניים, כפרים מסורתיים ונופים פסטורליים. חצי האי פיליון הוא רכס הרים שגולש מתוך היבשת אל הים, למעשה, אם תסתכלו עליו במפה במבט על, תגלו שהוא נראה כמו מגף (כן, לא רק לאיטליה יש...) עם שפיץ ופונפון בקצה (עוד נגיע לפונפון הזה).
 

מה שאני מצאתי כדבר יפה הוא הגיוון הנופי בפיליון: בצד הצפוני והמזרחי, מדובר בנוף גבוה ודרמטי יותר, "אירופאי" באופיו, עם עצי תפוחים וערמונים, שלכת יפייפיה בסתיו וצוקים נישאים מעל ים כחול. במערב ודרום פיליון, הנוף הוא ים תיכוני, עם אינספור עצי זית וכפרי דייגים קטנים ושלווים. והדולב... עצי הדולב הענקיים שנמצאים בלב כל כיכר מרכזית בכפרים, עוטפים בענפיהם, זקנים ושלווים.
 

שדה התעופה הכי קרוב נמצא בעיר וולוס, אבל אליו יש טיסות ישירות מישראל רק לעיתים רחוקות ובחודשי הקיץ העמוסים. בשאר החודשים, ניתן להגיע בטיסה פנימית ביוון או לטוס מישראל בטיסות לאתונה / טיסות לסלוניקי ומשם להגיע בנסיעה ברכב. מסלוניקי מגיעים תוך כ-3 שעות של נסיעה נוחה בכבישי אגרה ומאתונה תוך כ-4 שעות (כדאי להכין כסף קטן לתשלום בדרכים). אבל, המרחקים האלו מתייחסים להגעה לסביבות העיר וולוס ולמרכז / מערב פיליון. אם תרצו להגיע לכפרי המזרח או לדרום חצי האי, קחו בחשבון עוד כשעה – שעה וחצי של נסיעה בדרכים עקלקלות מאוד.

כמה עקלקלות? נסיעה של כ-42 ק"מ, יכולה לארוך כשעה וחצי, לא מדובר כאן בבעיות פקקים חלילה אלא בדרכים צרות ומפותלות ביותר, ללא מעקה, כך שרק יכולת הנהיגה שלכם מפרידה בין הכביש לבין הים. תשתדלו להתחשב גם בילדים שיושבים מאחור, פן יקבלו בחילות מהסיבובים הבלתי נגמרים. המרחקים בתוך חצי האי לא ארוכים אבסולוטית, אבל זמני הנסיעה כן.
 

פיליון זה לא המקום למלונות וריזורטים בסגנון "הכל כלול", הרוב כאן קטן ואינטימי יותר, למשפחות אני ממליץ לשכור דירה מהמבחר העצום שקיים כאן, זה יכול להיות בית שנמצא סמוך לחוף או גבוה יותר על מדרונות ההרים (עם נוף מדהים למפרץ). דמיינו לכם קימה רגועה בבוקר עם קולות התרנגולים וציוצי ציפורים, הליכה לבית הקפה בכפר או למאפייה המקומית. היות ומדובר על אזור כפרי, רוב הסיכויים שבכפר שלכם תהיה מכולת או שתיים ואם תרצו להגיע לסופרמרקט גדול, תצטרכו לנסוע מרחק גדול יותר (אצלנו זה לקח כ-30 דקות נסיעה לסופר הכי קרוב). ברוב הכפרים, ישנה כיכר מרכזית ציורית, עם עץ דולב ענק ובא בימים וכמובן מספר טברנות מפוזרות סביבה.
 

פיליון זו פיסת אדמה יפה, כשמטיילים בה סופגים קשת של צבעים: את הירוק של העצים, עם לובן הבתים, גגות כתומים (במערב) ואפורים (במזרח), חום האדמה וכמובן כחול המים השקופים כל כך. בחורף יש אף אתר סקי על פסגת פיליון ויש אינספור שבילים לצעוד בהם, בתוך יערות, אל מפלים (בחורף) או מפרצים נסתרים בים. בראשית חודש אוקטובר, מזג האוויר נעים מאוד, המים בבריכה קרים, אבל זה לא מנע מהילדים לקפוץ אליהם. הים קריר, אבל לא קפוא ואפשר היה בהחלט לטבול בו, מה גם שמימיו היו רגועים וכמעט ללא גלים. בצד המערבי – במימי מפרץ פגסטיקוס המים רגועים לאורך כל השנה, בעוד במזרח שפתוח לים האגאי, המים עלולים להיות סוערים וגליים יותר. הכפרים קטנים והחופים קטנים, יש כמובן את החופים התיירותיים הצפופים, אבל אם חשקה נפשכם להתבודד, אפשר לנסוע דרומה ולמצוא חופים בהם עצי הזית מגיעים עד המים והשקט לא מופר. רבים מהחופים אינם חוליים אלא עם אבנים קטנות (סטייל "כינרת"), כך שרצוי מאוד להביא כפכפים.
 

החופים נקיים, הכפרים נקיים, המסעדות נקיות, השירותים במסעדות נקיים, יש תחושה כללית של ניקיון ולנו נותר רק להתקנא בכך, מרחק של כשעתיים טיסה בלבד. חלק מהחופים "מסודר" עם כסאות נוח, שמשיות וטברנות, לאחרים תצטרכו להגיע עם צידה וציוד מתאים. במקרים רבים, אם תרצו לנסוע מחוף אחד לחוף שני, תצטרכו לעלות עם הכביש למעלה בהר ואז שוב לרדת בכביש גישה אחר, כך שאפילו אם החוף הסמוך קרוב בקו אווירי או בהליכה, במכונית הנסיעה אליו עלולה לארוך 20-40 דקות.

אוכל יווני

פיליון הוא לא המקום לחפש בו מקדונלד'ס או KFC אלא להנות מאוכל יווני אוטנטי. בכל מסעדה הזמנו סלט יווני לפתיחה, אצלנו אוהבים ירקות וגבינה פטה ושמן זית ולכן התענגנו. יש דגים, בשרים וכמובן צ'יפס (טרי וטעים בד"כ) לילדים וסלטים נוספים. כמה דקות במעלה הכביש מהדירה שלנו ניצבת מאפיה לצד הדרך עם מבחר מאפי בורקס עם גבינת פטה ושלל ירקות, עוגת "פאי חלב" מתוקה ואפילו בקלוואה מסוגים שונים. אחד מהמאכלים המקומיים נקרא ספצופאי והוא עשוי חתיכות נקניקיה מבושלות ברוטב אדום עם פלפלים וחצילים, מעדן לטבול בו את הלחם. יש לאנשי פיליון גרסה משלהם למשקה היווני והיא נקראת ציפורו (Tsipouro) – שמופק מזיקוק קליפות ענבים, זהו משקה אלכוהולי חזק, כאן מגישים אותו בליווי מזטים טעימים. מחיר ארוחות ביחס לישראל: כ-40-50 אירו לארוחה של משפחה בת חמש נפשות.
 

מרכז פיליון

מים ועד הר – הרכבת של פיליון

מכירים את השיר "בין הרים ובין סלעים טסה הרכבת", אז הקטע של "הרים וסלעים" מתאים כאן מאוד (המהירות קצת פחות "טסה"), הנופים הנשקפים מחלון הקרון מרהיבים, עם מבט לים, מטעי זיתים בלתי נגמרים, הרים וגם כמה גשרים. הרכבת העתיקה של פיליון רועדת ומשקשקת, עם טעם של פעם וחריקת הקרונות על המסילה מעצימה את חווית הרטרו. בזמן הנסיעה, ניתן לצאת גם למרפסת קדמית או אחורית של הקרון ולצלם תמונות יפות. הרכבת יוצאת בשעה 10 בבוקר מהכפר Ano Lechonia ונוסעת במסלול שעולה לכפר Milies, שם תעצור לכמה שעות ותחזור שוב באותו המסלול בשעה 15:00.
 

אני ממליץ להזמין רק כיוון אחד, אחרת החוויה תרגיש כבר ארוכה מדי. מונית לחזרה עלתה לנו כ-20 אירו. הזמנו מקומות מראש באינטרנט (עכשיו, בתקופת הקורונה בה לפי ההנחיות צריך להשאיר מושבים ריקים, זה משאיר פחות מושבים פנויים להזמנה). נתקלנו בתיירים (ישראלים) שהגיעו ולא עלו על הרכבת. בקיץ הרכבת פועלת כמעט כל יום, אבל מחוץ לעונה רק בימי שבת וראשון.
 

וולוס – עיר הנמל היא העיר הגדולה באיזור, אם חשקה נפשכם בקצת שופינג (ואתם לא מגיעים לעיר גדולה אחרת כמו סלוניקי או אתונה) אזי זה המקום למצוא בו חנויות זארה, H&M וכדומה. יש בה מדרחוב חביב, בתי קפה בהם יושבים סטודנטים, מרינה עם אינספור יאכטות וכמובן מגוון מסעדות. מומלץ לחנות בחניון שנמצא בפתח הנמל וקרוב למדרחוב.

אם תמשיכו עם הכביש דרום מזרחית לוולוס, תגלו שהוא עובר צמוד לים וחוצה דרך כפרים רבים עם טברנות ממש על הים כאשר המלצרים חוצים במהירות את הכביש בדרך מהמטבח לשולחנות הסועדים. אחד הכפרים המרכזיים – קלה נרה מציע חוף ארוך יחסית עם מגוון של מקומות בילוי ואוכל, כמו גם חדרים להשכרה. זהו מקום טוב לישיבה נינוחה עם כוס משקה ביד בעוד השמש שוקעת בכתום בוהק במערב.

הכפר מקריניצה – המרפסת של פיליון

בדרך העולה בגב העיר, נמצא מקרניצה, העליות תלולות בכביש והנוף בצפייה לעבר וולוס והמפרץ מרהיב כשמגיעים למעלה, יש כמה מסעדות טובות בכפר והמראה בשעות בין ערביים יכול לענג את הנפש (בתנאי שאין לכם בני עשרה שלא מבינים "מה יש להסתובב בסמטאות"). מחנים במגרש חנייה בכניסה לכפר ומשם מטיילים ברגל, כאן התחבורה מתנהלת דרך הרגליים ופרדות שראינו מובילות לבנים לבנייה. מרגישים שזה מקום תיירותי פופולרי, עם חנויות מזכרות, בין אם מדובר במלאכת יד, תבלינים או שמן זית מקומי.  
 

מזרח פיליון

חורפטו הוא כפר תיירותי פופולרי, מכאן ניתן לצאת לשייט קייקים וסירות בו תגיעו לנקרות נסתרות ומערות שנפתחות בין הצוקים בים. מעל חורפטו צופה עליו במעלה ההר עוד כפר מפורסם – זגורה (לא להתבלבל עם זאגוריה בצפון מערב יוון) ועוד צפונה מהם ישנו הכפר פורי שידוע בתפוחיו הטובים.
 

אחד מהכפרים הכי מפורסמים במזרח פיליון הוא צאגארדה אשר בכיכר שלו עומד עץ דולב שנחשב לעתיק ביותר באירופה (כ-1,000 שנים גילו). הכפר ניצב על אם הדרך בשיפולי ההר מעל הים וממנו יורדים בכביש עקלקל אל אחד החופים היפים:

חוף Mylopotamos (מזרח פיליון) מילופוטמוס

זהו חוף מיוחד, לטענת רבים אחד מהיפים ביוון. אל החוף הזה אני ממליץ להגיע ביום עם שמיים כחולים ולא מעונן שאז המים מענגים את העין בצבע כחול טורקיז עז. אל החוף הזה יורדים בעשרות מדרגות והוא נמצא בין צוקים יפים. ממנו ניתן לעבור דרך פתח בצוק אל חוף שני, קטן יותר וסגור בין חופים. שימו לב שבגלל שהחוף נמצא בצד המזרחי של פיליון וסביבו צוקים, החל משעות הצהריים (סביב 15:00) השמש עוברת לגב ההר והחוף הופך למוצל. במים יש גם סלע גדול ממנו קפצנו (על אחריותכם). יש שתי ירידות לחוף, אחת מהן מתחילה ממש בסוף הכביש (בצד החוף הדרומי) ושם יש מסעדת דגים בה נהננו לאכול. לא רחוק ממנו נמצא חוף פקיסטרה שהוא אף "פראי" יותר – ירידת מדרגות ארוכה למפרץ קטן בין צוקים, פראי וטבעי.
 

חוף דאמוכרי Damouchari

זהו חוף ציורי במפרץ קטן, מדובר באסופת ביתם מעל הים, מחנים בחניון ויורדים בשביל אל החוף, עיקר פרסומו בשנים האחרונות נובע מהעובדה שצולמו כאן כמה סצינות מהסרט "ממה מיה". ניתן לשוט כאן בקייקים או לאכול בטברנה. יש עצי דולב ממש על החוף ובכלל, זה אתר יפה לצילומי אינסטגרם.

 

מעט צפוני לדאמוכרי נמצא אגיוס יואניס - כפר עם חוף ארוך ותיירותי, שלל מסעדות ובתי מלון קטנים. פעיל בעיקר בקיץ וביום אפור בסתיו נראה קצת עצוב.
 

במזרח אפשר לבלות בהחלט יומיים שלושה, אבל כל נסיעה משם למערב או לדרום חצי האי תקח לפחות שעה וחצי שעתיים לכיוון (ועל נסיעות בלילה מומלץ מאוד לוותר כאן כי הדרכים חשוכות וללא מעקה).

דרום פיליון

הכפר Lafkos נמצא על גבעות, משקיף על מפרץ פאגסטיק, יש בו סמטאות יפות עוד מימי הביניים ואת בית הקפה של Forlida - הכי ותיק ביוון שנוסד בשנת 1785! ממנו המשכנו אל חוף פלטניאס Platanias. בכפר יש מזח סירות ממנו אפשר לשוט לאיים הספוארדים הסמוכים: סקיאתוס, סקופלוס ואלוניסוס.
 

ליד הכפר, ישנה רצועת חוף קטנה וחביבה מאוד, בה עומד קיוסק קטן, לצידו כמה מיטות חוף ושני גברים שמתפעלים אותו. למרות שהיינו הלקוחות היחידים, השירות היה איטי (ומחוייך). בגב החוף החולי צומחים עצי זית. מהחוף הזה עולה שביל לצד המצוק הצמוד וממנו עוברים בהליכה כרבע שעה בשביל יפה מעל הים בסופו מגיעים לחוף נוסף שקוראים לו "מיקרו", זהו חוף חולי רחב, מקבץ של כמה בתים בסביבה עם שלוות גן עדן ושתי מסעדות דגים. אחת מהן כבר נסגרה בתום עונת התיירות, בשניה ישב הבעלים עם זקן שחור, התיישבנו לצד שולחן עם מפת נייר לבן עם עיטורים כחולים, מסביב הסתובבה חבורת חתולים מתפנקת. גם אנחנו התפנקנו עם "טרי מהים יש לנו סרדינים ודגי אנשובי", לצד צ'יפס טרי, סלט יווני עם חתיכה גדולה של גבינה פטה, שמן זית ולימון, הרבה לימון.

הדרך אל חוף מיקרו:

ה"פונפון": אל הקצה למטה – טריקרי

ככל שתדרימו, כך הנוף הופך ל"ים תיכוני", עם פחות כפרים (לא שבצפון פיליון צפוף...) ורגוע בעין ובאווירה, בדרום הכפרים קטנים, חלקם הוא מקבץ בתים לצד הים (מקום מפלט אולטימטיבי בפנטזיה). הכביש שמוביל לכפר טריקרי מוביל בפיתולים צמוד מעל הים ועושה חשק לצלם בו מרדף מכוניות מפואר של ג'יימס בונד.
 

ביום טיול שכולו נסיעה בכביש לצד ים כחול, בין עצי זית וכפרים קטנים, הגענו אל הקצה הדרום מערבי של חצי האי פיליון. שם, בכפר זעיר עם חוף זעיר בשם אלוגופורוס עלינו על סירת מונית (5 אירו הלוך ושוב לאדם) ותוך מספר דקות הגענו לאי Palaio Trikeri. האי מכוסה כולו עשרות אלפי עצי זית ואין בו מכוניות, במאה ה-17 שימש כמקום מחבוא לשודדי ים ובאמצע המאה ה-20 נכלאו כאן אסירות פוליטיות. במעלה הגבעה ישנו מנזר וליד המזח שתי טברנות, אכלנו באחת ונהננו מאוכל פשוט, טרי וטעים. אפשר לבלות כאן שעה שעתיים רגועות, להנות מהשקט ולחזור שוב ליבשה באותה הדרך.  
 

הכפר המרכזי בדרום מערב פיליון הוא טריקרי שהיה מנותק משאר האזור מבחינה תחבורתית יבשתית עד לא מזמן (הכביש אליו נסלל לפני לא הרבה שנים) והתחושה בו עדיין "רחוקה" משאר היבשת, אנחנו ראינו בעיקר מבוגרים מהורהרים יושבים בסמטאות ואם תסיירו עד למעלה הכפר בין בתים עתיקים (עד הכנסייה) תוכלו לקבל תצפית יפה מהכפר הגבוה שמשקיף לים והרים / איים מסביב.

פיליון עשה לנו טוב: המקומיים האירו לנו פנים, האזור התגלה כנקי, עם מים צלולים בחופים ותרבות שמכבדת את הנוף והאדם, מסעדות מקומיות עם אוכל טרי ואווירה שעושה טוב על הנפש והגוף.