געגועים לאותנטי
מי שטייל במזרח הרחוק בשלהי המאה ה-20 וחזר לאיזור בשנים האחרונות, יספר לכם על עולם שהשתנה, שהתמסחר ואיבד חלק ניכר מהאותנטיות שלו. עיירות דייגים קטנות הפכו במרוצת השנים לאתרי נופש משגשגים, מלונות פאר נבנו ואת נוף התרמילאים, שהיה חלק בלתי נפרד מהאיזורים הללו, החליפו תיירים ומשפחות שמתעניינים פחות בטבע ובתרבות המקומית ויותר ברמת השירותים שמוצעים להם במהלך החופשה.
התהליך הזה, שעובר בהדרגה על רוב מדינות המזרח הרחוק, הוביל מטיילים רבים למסע חיפושים אחר אותם המקומות הנסתרים שעדיין לא התגלו על ידי המוני התיירים. פלאוון - פיליפינים הוא בדיוק מקום שכזה עם טבע פראי, סלעי גיר ענקיים שמתפרצים מתוך הים, יערות גשם, שדות אורז, חופים בתוליים ועולם מרתק שנמצא מתחת לפני הים. העדר הציויליזציה והשלווה שעוטפת את כל האי, משלימים את הפנטזיה של כל חובב הרפתקאות.
פלאוון, האי החמישי בגודלו במדינת הפיליפינים, נמתח לאורך של למעלה מ- 2,000 ק"מ ומסביבו ניתן למצוא כ- 1,800 איים קטנים, רובם בלתי מאוישים. הנוף על האי נותן למטיילים בו את התחושה של "העולם האבוד". סלעי גיר מתקופת היורה מתפרצים מבטן האדמה אל תוך סבך של צמחיית ג'ונגל טרופית. במרכזו של האי מתפרש רכס ההררי בגובה ממוצע של 1,100 מ' מעל פני הים וככל שמתקרבים אל איזורי החוף, תוואי השטח נעשה יותר מישורי. שדות האורז, שנמתחים לעיתים על לקצה גבול האופק, משלימים את תמונת הנוף ומזכירים לנו שלמרות שהאיזור נראה שומם, יש גם אנשים שגרים כאן.
אם לפני קצת יותר מעשור הגישה אל פלאוון הייתה בעייתית והוא נחשב ליעד שמתאים "להרפתקנים בלבד", הרי שכיום ניתן להגיע לאיזור בקלות גדולה יותר. ויש גם טיולים מאורגנים לפיליפינים שמגיעים לאזור על האי, נמצאים שני שדות תעופה, השדה הראשי ממוקם בפורטו פרינססה ואליו מגיעות טיסות יומיות ממנילה ומסבו ושדה קטן שנמצא בסמוך לאל נידו (בחלקו הצפוני של האי), תנועת המטוסים אליו אינה סדירה ומשתנה בין עונות השנה. יכולות הגישה הנוחות ושיפור התשתיות שהתרחשו בשנים האחרונות ברחבי האי, הגדילו משמעותית את כמות המבקרים שמגיעים אליו. באופן מפתיע, שלא כמו במקומות אחרים בפיליפינים (ובמזרח הרחוק בכלל), היחודית של המקום נשמרה ותהליך המיסחור שאופייני כל כך למקומות אחרים, פסח עליו. לפחות בינתיים.
פורטו פרינססה - אפור בתוך הירוק
הרוב המוחלט של המטיילים מתחיל את הטיול בפלאוון ב-פורטו פרינססה, עיר הבירה של האי. אחרי ששמעתם את כל הסיפורים והתיאורים של פלאוון, יכול להיות שההגעה לפורטו פרינססה תלווה בהרגשה קלה של אכזבה. אין כאן טבע פראי וגם לא חופים מרהיבים, פורטו פרינססה היא עיר אפורה למדי עם אוכלוסיה קתולית (זכר לכובש הספרדי) שעסוקה יותר בחיים הרגילים שלה מאשר במבקרים המגיעים אליה. זהו מקום טוב בכדי להתארגן להמשך הטיול (בנקים וכספומטים ניתן למצוא רק כאן) עם חיי לילה נחמדים ולא הרבה מעבר לזה. גם טיולי היום שיוצאים מפורטו פרינססה אל הונדה ביי (Honda Bay) ואל אי הדקלים (Las Palmas) אינם מתקרבים ברמתם לאפשרויות הטיול שקיימות בחלקים הצפוניים יותר של האי.
הטיול האמיתי מתחיל ברגע שיוצאים מהעיר ומתחילים לנסוע מעט צפונה. תוואי הנוף משתנה בצורה קיצונית והצבע הירוק משתלט על האוירה באופן מוחלט. שדות האורז מתחילים לצוץ בצידי הדרך ומידי פעם ניתן להבחין בסלעי הענק שפורצים מתוך האדמה. אין ספק שזהו השלב שבו תהיו בטוחים שהגעתם למקום הנכון.
סבאנג - כפר דייגים קטן ושליו
עד לפני מספר שנים בודדות, כפר הדייגים הקטן סבאנג (כשעה וחצי נסיעה מפורטו פרינססה), היווה לא יותר מתחנת הכניסה לשמורת הטבע המפורסמת ביותר בפלאוון - הנהר התת קרקעי של פורטו פרינססה. עם ההתפתחות של מספר מקומות לינה ומסעדות, מטיילים החלו לראות בסבאנג יעד של ממש. הכפר ממוקם על חוף שליו מעוטר בדקלים ומוקף ביערות גשם. סירות קטנות לוקחות את המבקרים אל הנהר התת קרקעי ובחזרה.
תולעת זרחנית
על החוף ישנם מספר הוסטלים, כמה מסעדות ורוכלים מקומיים שיציעו לכם צמידים ושרשראות בעבודת יד, פירות טרופיים ואת המעדן המקומי - תולעת זרחנית שמקורה במערות שנמצאות מסביב לכפר. את התולעת המקומית (שבמבט ראשון נראת כמו גרסה מוקטנת של מדוזה) מטביעים היטב בוודקה כדי שהיא תחליק בקלות במורד הגרון.
פלא הטבע החדש של העולם
בתחרות כלל עולמית שנמשכה למעלה מ- 4 שנים והסתיימה לאחרונה, נבחר הנהר התת קרקעי של פורטו פרינססה לאחד משבעת פלאי הטבע החדשים של העולם (יש מי שיאמר על חשבון ים המלח, שגם התמודד בתחרות). מדובר בנהר טבעי שזורם דרך מערה מפותלת באורך של למעלה מ- 8 ק"מ עד שנשפך לים. הפארק הלאומי שהוקם מסביב לנהר, מכוסה כולו ביער גשם שמגיע ממש עד קו החוף.
ניתן להגיע אל השמורה עם סירה מקומית שיוצאת מהחוף בסבאנג או דרך אחד משני שבילי ההליכה הרגליים שעוברים בתוך הג'ונגל (Jungle Trail ו- Monkey Trail). הכניסה לשמורה נמצאת על החוף שתחום במפרץ מרהיב מוקף סלעים שעוצבו בקפידה ע"י הטבע.
שייט בנהר התת קרקעי
האטרקציה המרכזית בפארק היא כמובן השייט בנהר התת קרקעי. הכניסה למערה נעשת בסירות קטנות (8 אנשים בסירה) דרך פתח צר אשר ממוקם בצידה של לגונה עם מים בצבע ירוק זרחני. המדריך בסיור יסיט את מבטכם בכל מספר רגעים אל מיצג סוריאליסטי אחר שנוצר על אחד מקירות המערה ברבות השנים. אם תתנו לדמיון שלכם להתפרע, תוכלו לראות על קירות המערה מיצגים שנראים כמו דמויות, חפצים ואפילו פירות וירקות . מסתבר שאין גבול ליצירתיות של הטבע. המערה היא גם ביתם של עטלפים רבים שמתעופפים להם בחושך באין מפריע. עקב כך, שילוב הפעולות של מבט כלפי מעלה ופתיחת הפה לצורך התפעלות, אינו שילוב מומלץ במיוחד.
השייט הרגיל בנהר מוגבל למרחק של 2.3 ק"מ כשלאחריהם הסירה מסתובבת ושבה על עקבותיה. ניתן באישור (ובתשלום) מיוחד להמשיך את השייט לכל אורך 8 הק"מ של הנהר. למרות שמדובר באטרקציה המרכזית בפלאוון אשר מושכת אליה את המספר הגדול ביותר של מבקרים, ההרגשה במקום הינה אינטימית ולא המונית.
מגוון של חיות
מלבד השייט בנהר עצמו, הסיור בשמורה מוביל למפגש בלי נמנע עם כמה מהחיות שזהו ביתן. לטאות ענק (שנראות כמו שילוב של איגואנות ודרקוני קומודו), קופים, ציפורים ופרפרי ענק, מהווים חלק בלתי נפרד מהנוף של השמורה. מי שיבחר לוותר על הסירה ויגיע לשמורה או יחזור ממנה בדרך הארוכה יותר שעוברת בג'ונגל, יגדיל באופן משמעותי את הסיכוי להתקל בבעלי החיים בסביבתם הטבעית. אם יש לכם את היכולת הפיזית ומזג האויר מאפשר זאת, קחו את האופציה הרגלית ותבחרו בכל כיוון בדרך אחרת בכדי להעצים את החוויה.
אל נידו - העיירה בסופה של הדרך
כאשר שאלתי מטיילים שפגשתי במהלך הטיול מהו המקום שהם מחשיבים למקום היפה ביותר בפיליפינים, רובם הצביעו על העיירה הקטנה "אל נידו" כבחירת ליבם הבלתי מעורערת. אם לומר את האמת, לא האמנתי שעיירה קטנה, יפה ככל שתהיה, תצליח להתחרות במידה שווה עם מראות פנומנלים כמו אלו של טרסות האורז בצפון האי לוזון, אך הופתעתי בגדול. הדרך שמובילה לאל נידו הינה ארוכה ומפרכת (לפחות 6 שעות נסיעה מפורטו פרינססה), במיוחד כאשר מזג האויר מחליט שלא לשתף פעולה ודרכי העפר הופכות לבוציות. המסע הארוך מסתיים בצוותא עם הדרך שנגמרת וחושפת שורה של גבהות מוארכות בעלי כיפה מיוערת כשבינהן, במפרץ קטן, נחבאת לה אל נידו.
החיים הפשוטים והטובים
אל נידו היא עיירה קטנה ממש, לא יותר משלושה וחצי רחובות שצמודים לחוף ולנמל הקטן שמשרת את המקום. החשמל במקום פועל רק בחלק משעות היום בגלל העלויות הגבוהות (למעט במסעדות ובבתי הקפה הקטנים שם אספקת החשמל רציפה). לאורך החוף ממוקמים מספר הוסטלים קטנים, מסעדות, בתי קפה ומועדוני צלילה. זהו ללא ספק מקום שתרמילאים מרגישים בו בבית שכן הוא מעוצב בחזון החיים הפשוטים והשווים לכל. לקראת שעות החשכה העיירה כולה מתעוררת ומקומות האוכל והבילוי מתמלאים במהירות.
דילוג בין איים
בשעות הצהריים המוקדמות אל נידו נראת כמו עיירת רפאים ולא ברור לאן נעלמו כל המטיילים שהיו שם אתמול בלילה. הענין מתברר במהרה: כולם עסוקים בפעולת דילוג בין איים. הפעילות המוזרה הזאת (שנקראת באנגלית Island Hooping), היא למעשה אוסף של שירותים המוצעים ע"י מפעילים מקומיים שיקחו אתכם לסיורים בין האיים, החופים, המערות והלגונות הנסתרות שנמצאים בסמוך לאיזור החופים הצפוניים של פלאוון.
את הנוף הזה של איים בדמות של סלעי גיר שעולים מן הים ומכוסים בצמחייה טרופית, ניתן לראות במספר מקומות במזרח הרחוק (דרום תאילנד, גווילין בסין, מוואנג וויאנג בצפון לאוס, מפרץ אלונג בויטאנם ועוד), אבל עושה רושם שכאן הנוף הוא היפה, המרשים והעשיר ביותר.
אפשר לבלות כאן ימים שלמים כאשר בכל יום יוצאים לסיור אל עבר קבוצה אחרת איים או לפעילות שונה. ניתן להסתפק בשייט בין האיים, אך ניתן גם לשלב בסיור פעילויות נוספות כמו שייט בקיאקים, סיור במערות חבויות ומסלולים רגליים באיים עצמם. העולם התת-מימי בכל האיזור הזה מרהיב ביופיו ועשיר בדגים טרופיים, אלמוגים וכמויות גדולות של צדפות ענק. צלילה היא אופציה טובה, אבל ברוב המקרים מספיק ציוד שנירקול בשביל להתרשם מהיופי שנמצא מתחת למים.
ארוחה על חוף גן עדן
אחת מהאטרקציות המפתיעות בסיורים הללו היא ארוחת הצהריים (שלרוב כלולה במחיר הסיור). הסירה שלכם תעגון לפתע בסמוך לאחד מהאיים והמדריך יוביל אתכם אל פיסת חוף חבויה שכולה שלכם. את הזמן שיקח למדריך להכין את ארוחת הצהריים (שמורכבת בד"כ מעוף או דגים על האש, אורז ופירות טרופיים), ניתן לבלות תוך שכשוך במים החמימים, רביצה על החוף או סיור רגלי באי הקטנטן.
החוויה, כנראה תחבר אתכם לסיפורים כמו זה של רובינזון קרוזו, אבל לפני שאתם חושבים להביא שק שינה ולהתמקם על אי בודד למספר ימים, כדאי לדעת שכמו שהאזור הזה שליו ורגוע כאשר השמש זורחת והשמיים בהירים, ברגע שמגיע הגשם (וזה קורה אחת לכמה ימים, גם בעונה היבשה) הים הופך לסוער מאין כמוהו וזה יהיה המקום האחרון שתרצו להיות בו. בקיצור, פשוט תהנו מהארוחת הצהריים ותעלו לסירה להמשך המסלול.
אי הנחש
בין מאות האיים שנמצאים באיזור, ישנם כמה בעלי יחוד של ממש. כאלו עם צורה יחודית, לגונה נסתרת, או מערת נטיפים שמתחבאת לה בצלע ההר. אחד מהאיים הללו הוא אי הנחש (Snake Island). מדובר למעשה בשני איים שמחוברים בינהם במסלול חולי מפותל ברוחב של פחות משני מטרים שמאפשר לצעוד ברגל מאי אחד למשנהו. באחד מהאיים קיים מסלול קצר שמוביל אל נקודת תצפית גבוהה ממנה ניתן לראות בבירור את שביל הנחש שמחבר בין שני האיים.
ולמי שנשאר עם טעם של עוד
צפונית לאל נידו נמצא קורון, אי קטן וחסר יחוד, כמו במקרה של אל נידו, מה שמעניין הוא מה שנמצא מסביב ולא מה שיש על האי עצמו. הצלילות בין האיים שפזורים בסמוך לקורון אולי לא מפורסמות כמו במקומות אחרים בעולם, אבל המראות שתראו כאן לא יביישו גם את אתרי הצלילה הנחשבים ביותר. לצד שוניות אלמוגים ועושר בבעלי חיים ימיים, ניתן לצלול לכמה אתרים של ספינות טרופות שנשאבו אל המצולות. על האי ישנה כמות לא מבוטלת של מועדוני צלילה וחסרי הנסיון יוכלו ללמוד לצלול במקום.
פלאוון - תם ולא נשלם
כמעט כולם מסיימים את הטיול בפלאוון בתחושה של חוסר מיצוי. קשה לכסות איזור גדול כל כך בתקופת זמן קצובה ויותר מכך, קשה להפרד מהקסם והאותנטיות שיש לאי להציע. יש בפיליפינים למעלה מ- 7,000 איים וחלקם מרהיבים ביופיים, אבל כל המקומות שהגעתי אליהם אחרי פלאוון נראו לי איכשהו הרבה פחות מרתקים. כאשר ארצה להזכר איך נראה המזרח הרחוק לפני מלונות הפאר והמוני התיירים, אחזור שוב לפלאוון.