שוק מחנה יהודה בירושלים תמיד מפתה עם מגוון המסעדות שמתחבא בין שבילי המקום. לא מזמן, נוספה למקום עוד נקודת אוכל אחת, הפעם עם בעלים שפרצופו מוכר לרבים מצופי הטלויזיה הישראלית. זהו אבי לוי, אותו בחור חייכן ולבבי שזכה בעונה השניה של תוכנית מאסטר שף וכבש את לבבות הצופים. 

בסמטה שקטה

מסעדת המוציא אינה מסתתרת בתוך המולת דוחק השוק, אלא מחוצה לו: אם אתם מגיעים אל השוק מצד מערב, למשל, תצטרכו לטפס דרך רחוב אגריפס כאשר אתם עוברים את השוק מצד שמאל שלכם, עוברים גם את בנין כי"ח (מרכז כלל) ואז תפנו שמאלה, אל סמטה קטנה המחברת את אגריפס עם רחוב יפו ומסלולה של הרכבת הקלה.

סמטת משיח בורכוף מרוצפת ושקטה, מחוץ למסעדה מסודרים כמה שולחנות אל גב חלונות זכוכית גדולים ובכניסה, יפרש מראה המסעדה מולכם, בירידה במדרגות לחלל המרכזי אשר יזכיר לכם במידת מה את הטיסות לאיסטנבול או את רחובותיה של מרקש.
 

ניחוח

כאשר נכנסנו, ברקע התנגנה מוזיקה נעימה במילים צרפתיות, אויר המזגן צינן את חום המזג מבחוץ וחיוכי אנשי המקום שיפרו את מצב הרוח, גם "הסלב" אבי הסתובב (ביחד עם שותפו למיזם - יהב רימון), אומר שלום ליושבי שולחן זה ומחייך לאחר, מדי פעם, ניגשו אליו האורחים ואיחלו לו בהצלחה ובאופן כללי, הסימפטיה שניבטה מעל גבי מסך הטלויזיה ב"מאסטר שף" הצליחה לעבור גם אל חלל "המוציא".

המקום אסטטי בעיצובו ומשדר ניקיון, הצצנו למטבח שנראה מסודר ומצוחצח, בצד של החלל התחתון - מתחת לקשת של אבן, בכניסה למחסן קטן (פתוח לעין הסועדים) בו ניתן לראות ארגזי ירקות טריים, בקבוקי שמן ופרודוקטים נוספים על גבי מדפי עץ, יושבת האמא של אבי וממלאה פלפלים אדומים וגם עלי גפן בתערובת אורז במין שלווה המשדרת "הכל פתוח כאן לעינכם, אין סודות של מטבחים אפלים".
 

צבעים על השולחן

מתיישבים, כלי המלח והפלפל על השולחן מעוצבים כחרסי טאג'ינים קטנים, התפריט פשוט למראה – דף נייר קטן, אותיות שחורות על גבי לבן, האוכל הינו "צפון אפריקאי", או ליתר דיוק, מטבח ביתי של "אלג'יר וסביבתה", עם דוגמאות מייצגות בדמות מנות קבועות של דגים, עוף, קציצות וכתף בקר, אליהן מצטרפות מנות משתנות על בסיס יומי. אל השולחן מגיעות קעריות זכוכית עם מספר סלטים, בינהם טחינה נעימה לחיך, קוביות סלק מתוקות וטעימות, מטבוחת עגבניות ופלפלים, חמוצים (רצועות פלפלים אדומים וצהובים, בליווי זיתים שחורים) ועוד. פרוסות החלה הטריות הוגשו בסלסלה ונטבלו עד מהרה בצבעי הסלטים השונים, ניתן לבקש גם מילוי מחדש לסלטים. אבי מפנק גם את הסועדים בכוסית משקה אלכוהולי מבוסס ערק – חזק ומתקתק – מה שמתחבר היטב למאכלי השולחן.
 

מנות עיקריות
בתפריט, ישנה גם "המנה של אמא" שמתחלפת בכל יום, הפעם (יום ראשון) היה זה עוף בקישואים, אשר הוגש על מצע של אורז ועדשים. רצועות העוף, היו יבשות קמעה (בושלו יותר מדי?), הרוטב היה עדין בטעמו וכלל נתחי קישואים, בצל ופלפל אדום (לא חריף). האורז והעדשים בושלו "אל דנטה" – אורז "אחד אחד" ולא עיסתי.
 

בת זוגתי, הזמינה את "בולט" והתגובות מצידה הראו שהיתה זו בחירה מוצלחת ביותר: אלו הן קציצות אלג'יראיות – מוצקות בחוץ (מצופות בסולת) אך רכות, עסיסיות מאוד בפנים ומלאות טעם. הן מגיעות בתוך מחבת ומכוסות במרבד של כרוב מבושל ובצל ברוטב אדמדם – מה שיוצר שילוב מצויין עם הבשר. זוהי מנה בלתי שגרתית, מעניינת לעין וטובה מאוד לחיך ועל פי הופעתה המרובה גם על שאר שולחנות הסועדים, נראה שיש לה מספר לא קטן של אוהדים.
 

מלבד המנות הללו, יש בהיצע את "הסלט של סבתא" עם ביצה קשה ואנשובי, דגים "ברבונצ'יפס" או דגים מטוגנים עם רוטב שרמולה "חריף לימוני" ואת המנה המפורסמת "עוף בחלה" הכוללת נתחי עוף צלוי, ביצה קשה ורוטב מיונז ועשבים.

לקינוח, בחרנו ב-"לה סיגר", זוהי מנה הכוללת שני סיגרים מטוגנים במילוי פיסטוקים על רוטב ז'אבן (חלבונים מוקצפים), מתוק במידה ומוצלח ודורש, כמובן לאחריו כוס מים צוננים או תה נענע.
 

לא טעמנו הכל, השארנו גם משהו לפעם הבאה, נכון לעכשיו, נראה שהמאסטר שף עושה צעד ראשון בעולם האמיתי, נאחל לו שימשיך לחייך לאורך כל הדרך. 

מחיר לארוחה: קצת פחות מ- 150 ש"ח לזוג.
כתובת: רחוב משיח בורכוף 4, ירושלים