לכל אחד יש את המקום שהוא תמיד חלם להגיע אליו. אני תמיד רציתי להגיע לפולינזיה הצרפתית. זה התחיל כמה חודשים אחרי שהשתחררתי מהצבא, תכננתי טיול ליוון ונתקלתי בחוברת של קלאב-מד שהכילה מידע כל אתרי הנופש של הרשת בעולם. בעמוד האחרון היה כפר הנופש בבורה בורה (שהספיק להסגר מאז) אשר הציג תמונות עוצרות נשימה של קבוצת איים קטנה בדרום הפסיפיק, בקתות פזורות על פני המים, חול לבן כשלג והרים ירוקים עם פסגות מחודדות. עשיתי הסכם עם עצמי שיום אחד אגיע לגן העדן הזה.
12 שנים עברו מאז ואת ירח הדבש שלנו החלטנו לעשות בניו זילנד. לאחר שסגרנו את פרטי הטיול החלטנו להוסיף שבוע באי אקזוטי בסביבה כשהמחשבה הראשונה הייתה לנסוע לאיי קוק שנמצאים קרוב יחסית לניו זילנד, אבל הרצון להגיע לפולינזיה הצרפתית לא הניח. לאחר אינספור בירורים, חיפושים והשוואת דילים, מצאנו את הדרך לעלות על טיסה לטהיטי. כאן התחיל המסע למקום הכי יפה בעולם.
אמצע הדרך בין ניו זילנד להוואי
הפולינזיה הצרפתית כוללת חמש קבוצות איים שמרכיבות יחדיו ארכיפלג של 118 איים. האיים מתפרשים על שטח ימי של ארבעה מיליון קילומטרים רבועים (שטח דומה לזה של כל מדינות האיחוד האירופאי), אבל השטח היבשתי הכולל שלהם הוא רק מעט יותר מ- 4,000 קילומטרים רבועים. ניסיון למצוא את הפולינזיה הצרפתית על המפה עלול להיתקל בקשיים. היא נמצאת אי שם באמצע הדרך שבין ניו זילנד להוואי באזור התפר שלא תמיד מופיע במפת העולם. אוכלוסיית המדינה מונה פחות מ- 300,000 אנשים כשמעל למחצית מהם מרוכזים באי הבירה, טהיטי, שהוא גם האי הגדול ביותר בקבוצה. איים נוספים מוכרים יחסית הם יעד הנופש האולטימטיבי בורה בורה והאי מוריאה.
הפולינזיה הצרפתית היא קולוניה מרוחקת של ממשלת צרפת והשפות הרשמיות בה הן צרפתית וטהיטית (למרות שחלק גדול מהמקומיים ובעיקר אלו שעוסקים בענפי התיירות מדברים גם אנגלית שוטפת). התרבות המקומית עם זאת, רחוקה שנות אור מהאופי המנוכר משהו של הצרפתים. הילידים הפולינזיים הם אנשים חמים, שמחים, צבעוניים ומארחי פנים, כיאה לאזור האקזוטי שבו הם חיים. כבר בירידה מהמטוס בשדה התעופה בפפטה (בירת טהיטי), יקבלו אתכם נערות מחויכות בבגדים פרחוניים שרוקדות לצלילי מוזיקה של חופש.

אצא לי השוקה
כל הטיסות לטהיטי נוחתות בשעות הלילה (כנראה זהו טריק של הממשלה שרוצה להכריח את התיירים להזמין לפחות לילה אחד בטהיטי לפני שהם ממשיכים לאיים האטרקטיביים יותר), כך שאת המראות המופלאות שאופפים את האזור כולו תוכלו לראות רק בבוקר שאחרי. בשביל לקבל טעימה ראשונה מהצבעים והריחות של טהיטי, כדאי לקום בבוקר (או לקראת הצהריים, בכל זאת חופש) ולנסוע לשוק המקומי. השוק נמצא במבנה מקורה בעל 2 קומות ומסביבו פזורות מבחר של חנויות מקומיות. אזור האוכל בשוק הוא ללא ספק הצבעוני והמרשים ביותר עם מגוון אינסופי של פירות טרופיים, תבלינים, דגים ופירות ים. חגיגה אמיתית לכל החושים.

סביר אגב, כי מהלך השיטוט בשוק תתקלו בלא מעט פירות שלא ראיתם בחיים (או בפירות מוכרים שצמחו וגדלו לממדי ענק). כדאי מאוד לנסות ולטעום דברים חדשים, גם כי חלקם ממש טעימים וגם כי פירות הם אחד ממוצרי הצריכה היחידים בפולינזיה הצרפתית שהמחיר שלהם באמת שווה לכל נפש.

היסטוריה של אלימות
פנים האי טהיטי (כמו רבים נוספים מאיי הארכיפלג) מורכב מהרי געש שמוקפים ביער גשם. תהליך ההיווצרות של האיים הללו הוא תהליך ייחודי ושונה מתהליך ההיווצרות האיטי שמאפיין בד"כ איים ונמשך אלפי שנים. איי הפולינזיה (כמו גם איי הוואי) נוצרו בהתפרצויות אלימות ועוצמתיות במיוחד של הרי געש תת-ימיים אשר בהלכן נזרקו לאויר כמויות אדירות של מאגמה געשית ואיים חדשים נוצרו תוך שעות ספורות. המראה ההררי עם הפסגות המחודדות שכל כך מאפיין את האזור הזה, הוא תוצאה ישירה של צורת ההיווצרות הזאת. עיצוב ההרים נקבע על פי הצורה האקראית שבה נפלו ערמות הבוץ הגעשי על הקרקע. התוצאה - מרשימה וסוריאליסטית.

בכדי להגיע ולסייר בחלקו הפנימי של טהיטי מומלץ לקחת טיול ספארי עם מדריך מקומי יליד המקום. הסיור ייקח אתכם לנקודה הגבוהה ביותר על האי לאחר שעברתם בדרך בכמה מפלים ונקודות תצפית ושמעתם את סיפורי המדריך על התרבות הפולינזית והחיים בכפרים המקומיים. בסיום הסיור תוכלו לבחור לאכול במסעדה אוטנטית שנמצאת עמוק בתוך ההרים. קשה להפסיק והתרשם מהעיצובים המרשימים שנוצרו על ידי הטבע שעיצב כל הר בצורה שייחודית רק לו.

רצינו בורה בורה, קיבלנו מוריאה (וטוב שכך)
כפי שקראתם בתחילת הכתבה, החלום המקורי שלי היה להגיע לבורה בורה. בירור מהיר הביא אותנו למסקנה הכואבת שאין לנו ממש סיכוי להגיע לשם. המחירים בבורה בורה יקרים בצורה מפחידה (800$-1,000$ לחדר סטנדרטי במלון ללילה, עוד 500$ לאדם טיסות מטהיטי וחזרה וזה לפני עלויות האוכל והנסיעות). אם לא נולדת בתור הנסיך מבל אייר תמצא שאין סיכוי להגיע לשם, גם לא בירח דבש. המסקנה הזאת הביאה אותנו לחפש חלופות וכך גילינו את מוריאה. האי הקרוב ביותר לטהיטי מבחינה גיאוגרפית דומה מאוד בנוף ובמראה שלו לבורה בורה. עם זאת, הוא אותנטי יותר, פחות מתוייר ומעט גדול יותר (כך שיש בו יותר מה לעשות). בדיעבד, אחרי ששמענו סיפורים וחוויות ממי שהיה בבורה בורה בהשוואה לחוויה שאנחנו עברנו, אין לי ספק שעשינו את הבחירה הנכונה בהגעה למקום הזה.

מוריאה הוא האי הנגיש ביותר מטהיטי, יש מספר מעבורות שיוצאות אליו בשעות קבועות במהלך היום (שייט של פחות מחצי משעה). אם עושים את השייט ביום בהיר, ניתן להתרשם בדרך מהמראה המיוחד והמרהיב של האי. במוריאה (כמו גם בבורה בורה ובמספר איים נוספים בארכיפלג) קיימת תופעת טבע ייחודית של היווצרות שוניות אלמוגים ענקיות בטבעת גדולה שמקיפה חלקים נרחבים מהאי במרחק של 1-2 ק"מ מהחוף. הטבעת הזאת משמשת בתור שובר גלים טבעי ומייצרת ים שמרגיש יותר כמו בריכה טבעית שנמתחת על לקצה האופק ללא שום זכר לגלים. היא גם זאת שמייצרת את הצבעים המרהיבים של המים עם הבדלי הקונטרסט הברורים בין התכלת הזרחני שנמצא בתוך הטבעת, לכחול הכהה שנמצא מחוץ לטבעת בשטחי הים הפתוח.

וזה הזמן לדבר על המלון. בד"כ אני לא נוטה לדבר על מקומות לינה בטיולים שלי כי אני לא רואה בזה מרכיב חשוב או מרכזי בטיול, אבל הפעם פשוט אי אפשר היה להתעלם ממנו. במחיר מציאה של פחות מ- 300$ ללילה (ולא כדאי שנעשה את ההשוואה למחירי המלונות באילת), קיבלנו יחידה ענקית בגודל 120 מ"ר על צלע ההר עם משטח דק חיצוני וג'קוזי שמשקיפים ישר אל הים (במלון Moorea Legends). היחידה הייתה מאובזרת לחלוטין עם מטבח מלא, מכונת כביסה ומייבש. המיקום והנוף שנשקף מהחדרים היו לא פחות מעוצרי נשימה - ללא ספק זהו מקום מושלם לירח דבש. וכאשר אתם נמצאים בכזה מקום, לכו תבינו היכן נגמרת הבריכה ומתחיל הים.

מוריאה על אופנוע
לאחר שמגיעים למוריאה מבינים מהר מאוד שאם רוצים באמת לראות את מה שיש לאי להציע, כדאי לשכור איזשהו כלי רכב (יש אוטובוס שמקיף את האי, אבל הוא עובר רק פעמיים ביום ולא מגיע למקומות המעניינים באמת). למלון שלנו אמנם היה חוף באי פרטי (מוטו) שהנסיעות מהמלון אליו ניתנו כשירות ללא תשלום, אבל מיצינו אותו אחרי היום הראשון. מהרעיון לשכור רכב ירדנו מהר מאוד (עולה 150$ ליום לפני דלק שגם הוא בשמיים וגם ככה לא היו רכבים פנויים להשכרה בכל האי) ואחרי יותר משלוש שעות של טלפונים וחיפושים, מצאנו אופנוע פנוי להשכרה (גם הוא במחיר לא זול - 50$ ליום) ויצאנו לעשות סיבוב על האי.

ניתן להקיף את מוריאה תוך קצת יותר משעה של נסיעה בדרך מהפנטת. לעיתים נוסעים בצמוד לכחול של הים ולעיתים מתרחקים מעט אל פנים האי ונוסעים בתוך דרך של עצים ירוקים. החוויה של רכיבה על אופנוע בתוך הטבע הפראי הזה היא חוויית חופש אולטימטיבית מבחינתי. יש על האי מספר נקודות תצפית מצוינות שניתן לעצור בהן על הדרך. הנקודה המעניינת ביותר היא נקודת התצפית הגבוהה ביותר באי (בלוודרה) שמשקיפה מההרים אל הים. הדרך הקופצנית אל התצפית עוברת בשדה אננסים ובמטע ליצ'י והיא חוצה את ההרים.

נקודת תצפית נוספת ששווה לבקר בה (טואטאה) משקיפה מגבוה על חדרי הבונגלו של מלון סופיטל שצפים על המים. מנקודת התצפית ניתן לרדת לחוף הציבורי טמאה שנמצא בצמוד למלון. זהו חוף לבן כשלג, מעוטר בשלל עצי קוקוס וים פלטה שמאפשר לרבוץ במים שעות ארוכות מבלי להתעייף. מדהים לגלות איך דווקא שני החופים היפים ביותר על האי הם חופים ציבוריים ללא תשלום (וכן, גם החנייה בחינם). חבל שלא שמעו על הפטנט הזה בתל אביב והרצליה.

בין כרישים, חתולי ים ודולפינים
אם חשבתם שהטבע שרואים על האי הוא עשיר ומגוון, חכו עש שתגיעו אל מתחת למים. שוניות האלמוגים בפולינזיה הצרפתית גדולות ומגוונות כל כך, עד שבשונית הגדולה ביותר (שנמצאת לא רחוק מבורה בורה) ניתן למצוא יותר אלמוגים מבכל האיים הקאריביים גם יחד. בחלק גדול מהמקרים ניתן לצפות בפעילות מתחת לים עם מסכה ושנורקל אבל אל השוניות הגדלות באמת צריך להגיע עם ציוד צלילה מלא. בנוסף לפעילויות הצלילה והשנירקול, יוצאים בכל יום ממוריאה סיורים לצפייה בתושבים הקבועים של הלגונה - כרישי ריף, חתולי ים ודולפינים. הסיורים הללו הם ללא ספק אחת מגולות הכותרת של הטיול בפולינזיה הצרפתית.

את הסיור מתחילים בבוקר בשייט של חצי שעה עד שמגיעים ללגונה טבעית של מים רדודים בה שוחים כרישי ריף. אלו הם כרישים קטנים יחסית (רחוק מאוד מעמלצים לבנים מפחידים שהתמונה שלהם עולה בדמיון כאשר מדברים על כרישים) אבל עדיין כרישים. הם גם רגילים שאנשים מגיעים בכל בוקר ומאכילים אותם כך שהם שוחים ללא פחד ממש לידכם. התחנה הבאה לוקחת אתכם לאזור בו שוחים עשרות חתולי ים. היצורים האלה כל כך נעימים למגע (מרגישים כמו משי קטיפתי) שניתן לשכוח בקלות עד כמה הם קטלניים. גם החתולים רגילים להיות בסביבה עם אנשים, אבל המדריך בכל זאת ידאג להיות לצדכם כדי שלא יהיו הפתעות.

בחלק האחרון של הסיור יוצאים לשייט מסביב לאי בניסיון לחפש את להקת הדולפינים ששוחה בסביבתו. בשביל למצוא את הלהקה יש צורך לצאת אל מחוץ לטבעת האלמוגים שמקיפה את האי. ברגע שיוצאים אל מחוץ לטבעת מקבלים תזכורת מהירה שאנחנו נמצאים למעשה באמצע האוקיינוס. הים הופך לסוער וגלי, הסירה מתנדנדת ומרגישים היטב כל גל וכל משב רוח. הרגשת אי הנוחות מהשייט הסוער מתחלפת במהירות בתחושת סיפוק והנאה ברגע שמוצאים את להקת הדולפינים. הלהקה תשוט סביבכם, תעשה לכם מופע זינוקים ותשעשע אתכם עד שימאס לה והיא ותמשיך בדרכה. אתם תסיימו את הסיור בארוחת צהריים מאוחרת על אי פרטי ושכשוך במי הלגונה החמימים.

עולה עולה לנו
אני בטוח שמהרגע שהתחלתם לקרוא את הכתבה עומדת לכם בקצה הלשון השאלה המתבקשת - כמה עולה טיול כזה.אנסה לתת תשובה מפורטת לגבי העלויות:
טיסות: זהו החלק היקר ביותר בכל הסיפור. טיסה מישראל הינה יקרה להחריד ועולה בין 3,000$-4,000$ לאדם. הדרך היותר הגיונית להגיע למקום היא כחלק מטיול בניו זילנד או בחוף המערבי של ארה"ב (טיסה מכל אחד מהיעדים הללו תעלה בין 800$-1,000$ הלוך-חזור). הטיסות הללו יביאו אתכם עד טהיטי ומי שירצה להגיע לבורה בורה יצטרך להוסיף עוד 500$ לטיסה הפנימית (למוריאה מגיעים עם מעבורת שעולה 20$ לכיוון).
מלונות: בטהיטי ומוריאה מחירי המלונות סבירים יחסית (150$ לחדר פשוט, 300$-400$ ליחידה מפוארת יותר. כמובן שתוכלו למצוא מחירים יקרים עוד יותר אם רק תרצו). בבורה בורה המחירים הזולים ביותר מתחילים ב- 500$ ללילה ומטפסים במהרה למחירים אסטרונומיים של אלפי דולרים ללילה.
נסיעות: נסיעה של חצי שעה במונית בטהיטי תעלה 50$. אוטובוסים מקומיים קיימים והם זולים יחסית (דולרים בודדים לנסיעה), אבל הם מגיעים בתדירות נמוכה מאוד. במוריאה ובורה בורה חייבים לשכור כלי תחבורה כלשהו על מנת לראות באמת את האי. אופנוע יעלה 50$ ליום ואילו מחירו של רכב קטן יזנק לעד 150$ ליום. כדאי מאוד לעשות הזמנה של רכבים לפני שמגיעים כי בעונות השיא אם לא תזמינו מראש, אין סיכוי שתמצאו על האי רכב להשכרה.
ארוחות: גם הן יקרות. מסעדות פשוטות גובות כ- 30$-50$ לארוחה. מסעדות בבתי מלון עלולות להגיע ל- 100$ ויותר לארוחה לאדם. אפשר לקנות דברים בסופר מרקט ולבשל לבד, אבל גם מחירי המצרכים אינם זולים.
סיורים: עולים בד"כ בין 100$-150$ לאדם (רוב הסיורים הם לחצי יום עד יום שלם).
ואחרי שראיתם את המחירים אתם בטח רוצים לדעת האם זה באמת שווה את העלות... הייתי בלא מעט מקומות אקזוטיים בעולם (ג'מייקה, הוואי, מקסיקו, תאילנד, זנזיבר, הפיליפינים, האיים המלדיביים) ואף אחד מהם לא משתווה בעוצמת הטבע והיופי שיש לפולינזיה הצרפתית. השילוב של כל כך הרבה תופעות טבע ייחודיות לא קיים בשום מקום אחר. אז אם אתם מתכננים את הטיול של "פעם בחיים", אכן, אני חושב שזה שווה את זה. ובכלל, מראה כזה שנשקף בבוקר מחלון החדר, שום סכום של כסף לא יכול להחליף.

ממשיכים לחלום
השאלה האחרונה שבטח תרצו לשאול היא מהו החלום הבא של מי שכבר היה במקום כזה. אז באופן מפתיע אחרי שהייתי כאן, כל מה שאני רוצה הוא לחזור. את הפולינזיה הצרפתית עזבנו בתחושה שלא בטוח שנמצא משהו שישתווה ליופי הזה ולא בטוח שנצליח להגיע לכאן שוב. גם התמונות הטובות ביותר לא מצליחות להעביר במדויק את הצבעים והמראות המלאים מהמקום. ועכשיו כשאני יודע למה כדאי לחזור לשם, נו טוב... ממשיכים לחלום.