כאשר סיפרנו לחברים שלנו שאנו נוסעים לנופש בעקבה, כמעט כולם הרימו גבה. לרובם נראה היה שמדובר ביעד מסוכן, חלקם היו בטוחים שעקבה זה בכלל במצרים והשאר חששו שהאביב הערבי עומד להגיע גם לירדן. מיותר לציין שאף אחד מהם לא היה מעולם בעקבה (בניגוד לטורקיה אליה כולם הזמינו טיסות לאיסטנבול ללא בעיה) . כל טענות השכנוע על כך שיש הרבה ישראלים שנוסעים לירדן וכולם אומרים שהטיול היה מדהים, עלו בתוהו. כנראה שככה אנחנו הישראלים בנויים, יש לנו דעה מוצקה וברורה גם על דברים שלא התנסינו בהם באופן אישי.
נקפוץ לרגע אל סיכום החוויה: הטיול לעקבה הצליח להפתיע אפילו אותנו והיה לאחת מהחופשות היותר מהנות שהיו לנו בשנים האחרונות. לא הייתה שום הרגשה של חוסר נוחות במהלך הטיול, הירדנים התגלו כאנשים נחמדים, אדיבים ומסבירי פנים שמקבלים אותנו (הישראלים) בברכה ורק מקווים שיותר תיירים יגיעו מהצד השני של הגבול. עם מלונות פאר שנבנו בשנים האחרונות, מחירים מאוד אטרקטיביים (בטח ביחס לאילת) חופים שמזכירים את הימים היפים של סיני, אתרי צלילה מרהיבים וכמה אתרי טבע מרשימים במיוחד, יש לכם את כל הסיבות לנסוע לעקבה. זה בסך הכל 20 דקות נסיעה מהגבול ומרגיש לגמרי חו"ל.
עיר תיירות שמתפתחת בקצב אדיר
מעבר הגבול על שם יצחק רבין נמצא בסמוך לקיבוץ איילות לפני הכניסה לאילת. הליך המעבר אורך 20 דקות בערך ובמהרה אתם מוצאים את עצמכם בירדן. לפני היציאה לטיול סגרנו עם נהג מקומי בשם מוחמד קבעה שילווה אותנו לאורך כל הטיול. עבור הנסיעה מהגבול למלון הוא שלח אלינו את אחיו, עבדולה, בחור צעיר וחייכן בן 26 שסיים ללמוד 4 שנים לתואר בהנדסת מחשבים ועובד כנהג מונית בחברה המשפחתית. הוא מקפיד לקרוא לאחיו שגדול ממנו בסה"כ בשנה, "מר מוחמד" ומספר שבשעות הערב הוא עובד כטכנאי מחשבים ועוזר לחברים שלו לתפעל את המחשב. בהמשך אנו צפויים לגלות שחלק גדול מהצעירים בירדן הם בעלי תארים אקדמאים, אבל עבודה בתחומי הלימוד בד"כ אין ורבים מהם עובדים בתחום התיירות בכדי להשלים הכנסה.
המלון שלנו ממוקם דרומית לעיר עקבה באזור שנקרא טאלה ביי. זוהי רצעות חוף באורך של 17 ק"מ שהסעודים נתנו במתנה לירדן בשלהי המאה הקודמת. הירדנים מצידם הכריזו על עקבה כאזור סחר חופשי וקירבו אותה צעד נוסף אל המטרה - הפיכתה לעיר תיירות נחשקת על הים האדום. לאורך כל הנסיעה (דרך העיר עצמה ולאורך קו החופים) רואים מלונות מרשימים שנבנו בשנים האחרונות ופרוייקטים חדשים בעלות של מיליארדי דולרים של מלונות יוקרה, פארק שעשועים ודירות נופש. תנופת הפיתוח נראת מרשימה מאוד ולאילת יש בהחלט סיבה לדאגה. גם אם הישראלים לא ינהרו בהמוניהם לעקבה, תיירים מחו"ל צפויים לבחור לישון בעקבה (בגלל שזה הרבה יותר זול) ולהגיע לאילת לטיולי יום בלבד.
לעקבה יש את כל הדברים שלאילת אין. רצועת חוף ארוכה במיוחד שמאפשרת לבנות מספר גדול של מלונות על הים, שטחים אדירים מסביב המאפשרים להקים אתרי נופש בבנייה נמוכה ולהקיף אותם בגינות, בריכות וצמחייה וגם ממשלה שיודעת לעקוף במהירות את הבירוקטיה ולהוציא לפועל פרוייקטים במימדי ענק. צורת הבנייה והצפיפות הנמוכה מקלים מעט על עומס החום ובאופן מפתיע בעקבה (ובמיוחד בחופים הדרומיים), פחות חם מאשר באזור אילת.
היכן נגמרת הבריכה ומתחיל הים
מבין כל המלונות בעקבה (ויש לא מעט כאלה), אנחנו בחרנו ללון במלון מובנפיק טאלה ביי שנמצא על חוף פרטי מדרום לעקבה. המלון מתפרש על שטח עצום וכולל מעל 3,000 מ"ר של בריכות, ג'קוזי ותעלות מים שמחברות את כל העסק. החדרים מרווחים ומודרניים מאוד עם טלויזיית LCD בכל חדר (כולל מעל 100 ערוצים מהעולם), אינטרנט אלחוטי בחינם בכל החדרים, מיני בר מלא במשקאות קלים ללא תשלום (והם אפילו ממלאים אותו בכל יום), כספת, פינת ישיבה ומרפסת. את הצ'ק אין עשינו בשעה 13:30 והצ'ק אאוט הוא בשעה 12:00 בצהריים. ההרגשה הכללית היא שהמלון לא מנסה לסחוט מהאורחים עוד כסף בכח ונותן את התמורה המלאה למחיר ששולם. המלון אפילו מפעיל שירות הסעות (שאטלים) בחינם אל עקבה ובחזרה.
באופן מפתיע, עונת הקיץ אינה עונת התיירות החזקה בעקבה. כמויות גדולות של תיירים מאירופה מגיעות דווקא בין החודשים אוקטובר-אפריל ובחודשי הקיץ המלונות רחוקים מאוד מתפוסה מלאה. זה כמובן משפיע על המחירים שהופכים למאוד אטרקטיביים בהשוואה למלונות באילת - שם זהו שיא העונה. אנחנו הגענו במהלך חודש הרמאדן, מה שהוזיל עוד יותר את המחירים. המחיר ששילמנו הוא 120$ לחדר זוגי ללילה (בחרנו לקחת חבילה שלא כוללת ארוחת בוקר, התוספת לארוחת בוקר היא 30$ לזוג). על המחיר הזה עוד היה מבצע של לילה רביעי חינם כך שבסה"כ שילמנו 360$ (כ-1,300 ש"ח) ל- 4 לילות עבור מלון ברמה של 5 כוכבים שלא נופל מהמלונות הכי יוקרתיים באילת. במחיר הזה לא בטוח שתצליחו למצוא אפילו אירוח כפרי בישראל.
במלון כמעט ואין ישראלים (לטוב ולרע). רוב האורחים הם מאירופה וממדינות ערב (בחריין, ערב הסעודית וכו'). בשעה הראשונה מוזר לנו כישראלים להיות במקום שכולם מסביב מדברים ערבית, אבל מהר מאוד מתרגלים לזה ובשלב מסויים זה אפילו נראה טבעי לחלוטין, כמו כל ביקור במדינה זרה. אם ציפיתם למצוא את התיירות ממדינות ערב יושבות בבריכה כשהן עטופות בבורקות מכף רגל ועד ראש, תופתעו לראות שגם הן גילו את הביקיני. במהלך משחק כדור ים בבריכה, יצא לי אפילו לשחק באותה קבוצה עם חבר'ה מבית לחם. חופש זה זמן טוב להתחיל בו את תהליך שלום.
נסיעה אל עבר הרי אדום
ביום השני אנחנו קמים מוקדם בבוקר לקראת יום עמוס שכולל סיור בפטרה וטיול ג'יפים בואדי רם. ב- 7:00 (השעה שבה קבענו עם מוחמד הנהג) מתקבלת הודעות SMS שבה הוא מתנצל על העיכוב ויגיע בעוד 2 דקות. ב- 7:02 הוא מתייצב בכניסה של בית המלון שלנו. מוחמד מתגלה במהרה כאיש שיחה מרתק, דובר אנגלית מצויינת ובחור משעשע למדי. הוא בעל תואר בהנדסת אלקטרוניקה ועובד בחברת ההובלות הימית Maersk. ממש כמו טבח בצבא הוא עובד 4:4 (4 ימי עבודה ואז 4 ימי חופש). בימי החופש שלו הוא משמש כנהג מונית לתיירים ולוקח אותם לכל יעד בירדן. במקרים בהם נדרש להיעדר מהעבודה כמהנדס לטובת העבודה עם התיירים, הוא מנצל את אחד מ- 21 ימי החופשה שמגיעים לו בשנה. זה נותן כמה רעיונות מעניינים למחאה חברתית חדשה אצלנו.
הנסיעה מעקבה לפטרה לוקחת כמעט שעתיים. חלק גדול מהדרך מתנהל על הכביש המהיר המחבר בין עקבה לעמאן. מדהים לראות כביש מהיר שאין עליו כמעט מכוניות. בהתחלה חשבנו שזה בגלל הרמדאן, אבל מוחמד סיפר לנו שהכביש כמעט תמיד ריק ופה ושם ניתן לראות משאיות שעושות את הדרך מהנמל בעקבה (שהוא הנמל היחידי במדינה) עם סחורות לעמאן ורכבים שמסיעים תיירים.
בדרך אנחנו צופים בשרשרת הרי אדום מתעוררים אל בוקר חדש. המחזה מרהיב ביופיו כשההרים משנים את צבעם בכל כמה דקות. מוחמד עוצר לנו במספר נקודות תצפית מרהיבות, אנחנו מצלמים וממשיכים את דרכנו לפטרה. הכפר ואדי מוסא שנמצא בצמוד לעיר הנבטית העתיקה מתגלה פתאום בלי שום הודעה מוקדמת. ואנו יורדים מהרכב ומתקדמים אל עבר הכניסה לאתר. גם זו לא צפויה לתת לרמז למה שנמצא מאחורי השער.
עיר המתים הנבטית שנבנתה בסלע האדום
הגענו לפטרה בלי הרבה ציפיות ויצאנו מאוד מופתעים. היה ברור לנו שמדובר באתר יפה ומרשים, אבל אף אחד לא הכין אותנו לגודל ולעוצמה של המקום. ההליכה באתר נמשכת כ- 4 שעות וברובה אינה קשה במיוחד על אף החום הכבד. בדרך, רואים את הקברים של הנבטים חצובים בתוך צלע העיר ואת המבנים המרשימים שהם בנו בעיר העתיקה. חלק מהדרך הוא בשטח פתוח וחלק נוסף עובר דרך נקיק שעובר בין ההרים וחושף עולם שלם של צבעים וצורות בתוך הסלע.
בתוך האתר יש לא מעט מקומיים שינסו למכור לכם דברים. החל מילדים קטנים שינסו למכור גלויות ותכשיטים, דרך דוכנים קטנים של מזכרות ועד נהגים של אמצעי התחבורה המקומיים (שכוללים סוסים, גמלים, חמורים וכרכרות) שינסו לשכנע אתכם לוותר על ההליכה הרגלית. הם קצת מציקים אבל לזכותם יאמר שזה לא כמו בתאילנד. כשאומרים להם "לא" הם עוזבים אתכם במנוחה ולא מנסים למכור לכם בכוח.
בתום חלק ההליכה הראשון שמתבצע כולו בשטח פתוח, מגיעים אל הקניון שיוביל אתכם דרך הנקיק בין ההרים אל מקדש האוצר שהוא אחד מהמראות היותר מרהיבים בעיר העתיקה. החלק השני כולל שוב צעדה בשטח פתוח במהלכה ניתן לצפות באצטדיון קדום ובשלל מבנים עתיקים. החלק האחרון של הסיור בפטרה כולל טיפוס מייגע של 800 מדרגות שיוביל אתכם את המנזר המרשים שבנוי בפסגת ההר. אחרי שטיפסנו את כל הדרך ברגל, אנחנו ממליצים לכם בלב שלם, קחו את החמור לחלק האחרון.
בדואי עם חשבון פייסבוק
התחנה הבאה בטיול היא אזור המדבר המכונה ואדי רם. 720 קמ"ר של אזור מוגן שהוכרז כאתר מורשת עולמי. בכניסה לשמורה נמצא הכפר הבדואי הקטן רם וילג' ושם אנחנו פוגשים את המדריך המקומי שלנו - אטייק אל זלאבי. המראות בוואדי רם מרשימים מהרגע הראשון. הרים, סלעים ודיונות חול במגוון רחב של צבעים וגוונים, מערות עם ציורי קיר עתיקים ומדבר עצום שעוטף את כל העסק.
אטייק, בן 28 בסה"כ, נפתח אלינו לאט ומספר על החיים כבדואי במדבר. הוא נשוי ואב לשלוש בנות קטנות ובימים אלו הוא בונה בית שני על מנת שיוכל לשאת אישה נוספת, כנהוג אצל הבדואים. אנחנו מופתעים לגלות עד כמה הבחור בקיא בכל מה שקורה בעולם ועד כמה הידע הכללי שלו עשיר. בנשימה אחת הוא מספר לנו על המאהל שלו במדבר שבו הוא מארח תיירים שרוצים לטעום מהחיים של הבדואים, על הלילות בהם הוא מחליט להתבודד ולצאת למסעות צייד של ימים ארוכים הרחק מכל ציוויליזציה ועל הדרך הוא מבקש מאתנו לעשות לייק לעמוד שלו בפייסבוק. מסתבר כי מארק צוקרברג הצליח להטביע את חותמו אפילו במדבר.
לקראת השקיעה מתגלים המראות היפים ביותר של ואדי רם כשההרים מתחילים לשנות את צבעם לגוונים של אדום, סגול וורוד. אטייק אוסף זרדים ומדליק מדורה קטנה עליה בוא מכין תה כמיטב המסורת של הבדואים. אנחנו מוציאים עוגיות חמאה מהתיק ומלמדים אותו איך טובלים את העוגייה בתה לפני ששותים אותו. הוא מתלהב מהרעיון ומבטיח לאמץ אותו בעתיד. הוא לוקח אותנו לנקודה בה ניתן ליהנות בצורה אופטימלית מהשקיעה ואנחנו רואים איך השמש נעלמת לאיטה אל מעבר ההרים.
עוד קצת בטן גב
אחרי שחזרנו מיום טיול ארוך, מעייף ומוצלח למדי, הגענו למלון ושמחנו למראה המיטה. את היומיים הבאים בילינו בעיקר בדילוג בין הבריכות השונות של המלון (ומכיוון שלא הספקנו להגיע לכולן, קיבלנו החלטה שלא תהיה ברירה ונצטרך לחזור לכאן שוב). באחד הערבים נסענו למרכז העיר עקבה והלכנו לאכול במסעדה מקומית. גם המקומיים שפגשנו בדרך היו נחמדים ומסבירי פנים ולא הייתה להם שום בעיה שאנחנו מישראל. הם בסה"כ רוצים שיגיעו אליהם יותר תיירים וכל מי שבא מתקבל בברכה.
בדרך חזרה לארץ נזכרנו בכל אותם חברים שהמליצו לנו לא לנסוע. הירדן שהם דמיינו לעצמם שונה מאוד מזו שאנחנו גילינו במהלך החופשה הקצרה. מדובר באלטרנטיבה ראויה לאילת שמציעה מלונות איכותיים ומפנקים בפחות מחצי מחיר גם לזוגות וגם למשפחות. באזור ניתן לעשות מגוון טיולים שיתנו לכם הרגשה אמיתית של חו"ל. הירדנים הם אנשים נחמדים שבסך רוצים להתפרנס בכבוד מתיירות ואין להם שום בעיה איתנו הישראלים. אז כמו שתשמעו בכל מקום בעקבה, You are Welcome.
סיכום העלויות של הטיול לזוג
אגרת מעבר מישראל לירדן - 200 ₪
4 לילות במלון מובנפיק טאלה ביי - 1,300 ₪
כל הנסיעות בטיול (מגבול ישראל למלון ובחזרה, פטרה, וארי רם כולל טיול הג'יפים במקום) - 945 ₪
עלות כניסה לפטרה - 540 ₪
טיפים לנהג ולמדריך הבדואי - 270 ₪
אוכל בכל החופשה (חלק במלון, חלק בעיר וחלק על הדרך בטיול) - 1,020 ₪
אגרת מעבר מירדן לישראל - 100 ₪
סה"כ 4,375 ₪
