הכתבה מאת מושיק אייל פורסמה בתאריך 22/08/13 2 לייקים   |   9.6K צפיות
יבשת:   אפריקה
מדינה:   דרום אפריקה

אין ברירה, עצרנו את הג'יפ אי שם ‏בסוואנה‎ ‎האפריקאית והמתנו שהפיל, ‏זכר צעיר, יאפשר לנו‎ ‎לעבור. "ג'מבו", כך קראנו לו, לא‎ ‎הראה כל סימנים שהוא מוותר על ‏יתרון כובד המשקל שלו‎ ובכל פעם שניסינו ‎להתקדם ‏הוא הביט בנו בעיניו מלאות החוכמה כ‏אילו הוא מרגיש שיכולנו לקרוא את ‎מחשבותיו.


מקלחת דלי

יומיים לפני היציאה, רכשנו בעיר יוהנסבורג‎ ‎מצרכי מזון בסיסיים מכיוון שאפשרויות ‏ההצטיידות לאורך‎ ‎‎‎המסלול מוגבלות ביותר‎ ‎והעדפנו לקחת ‏הכול אתנו. עם בוקר‎ ‎יצאנו לדרך רכובים על ג'יפ מסוג ‏לנדרובר שהבטיח אמינות על דרכי העפר ‏וערוצי‎ ‎הנחלים‎ ‎בסוואנה האפריקאית. דרכנו עברה את עיר ‏הבירה פרטוריה אל עבר שמורת‎ ‎מצ'אבה. ‏הדרך‎ ‎הציורית בין ההרים שבתה את ליבנו עם מגוון ‏צמחייה ירוקה, עדות לכך‎ ‎שאנחנו ‏עוברים במרכז‎ ‎פרשת קו המים של האזור. הכניסה לשמורה הייתה משולטת אולם‎ ‎לאחריה ‏ניתנה לנו יד חופשית‎ ‎למצוא את הדרך בסבך הסוואנה אל עבר ‏מחנה הלילה. 

כאן‎ ,‎לראשונה היה צורך ‏להפעיל את‎  ‎הילוך הכוח בכדי לטפס בדרכי העפר. ‏לאורך הדרך נראו‎ ‎סימנים "טריים" של בעלי ‏חיים. בעוד‎ ‎אנו תוהים לאן להמשיך, נתקלנו בגשר עץ ‏על פלג‎ ‎מים שהוביל למחנה. דיוויד האחראי ‏במחנה‎ קיבל את פנינו בחיוך רחב והודיע לנו‎ ‎שאנחנו יכולים להיכנס מסביב אל המחנה, ‏רק צריך לעבור‎ ‎את פלג המים וכדרך אגב‎ ‎הוסיף כי זה ‏טוב יותר על מנת שהקופים לא יטפלו ברכב. הקפנו ‏את המחנה‎  ‎ומצאנו את עצמנו‎ ‎חוצים את הנהר, מקווים ‏שאיזה קרוקודיל לא יחליט להצטרף כנוסע ‏נוסף. 
 

דרום אפריקה


המחנה‎ ‎בנוי‎ ‎בסגנון של מזרח אפריקה מתחילת ‏המאה הקודמת: אוהלים גדולים הנטועים על משטחי‎ ‎עץ‎ ‎מוגבהים מעל האדמה ותחת חופת מחסה. ‏בכל אוהל יש שתי מיטות גדולות, שירותים‎ ‎ומקלחת דלי‎. אינכם יודעים מה זו מקלחת דלי ? ובכן ‏דלי גדול קשור בחבל ובתחתיתו‎ ‎מחובר ‏ראש של‎‎ מקלחת עם ברז. בצד יש קומקום גדול כמו ‏בחדר אוכל בקיבוץ וגם‎ ‎כיריים גז. מחממים ‏את המים‎ ‎בקומקום, שופכים אותם לדלי ומוסיפים מים ‏קרים לפי‎ ‎הצורך. מעלים את הדלי לגובה ‏פותחים את‎ ‎הברז והופ! מקלחת שדה בפעולה. זה בהחלט ‏תענוג‎ ‎לאחר יום דשדוש בדרכי הסוואנה ‏המאובקים.‎ ‎

בלה, אם המחנה, עזרה לנו בבישול במטבח‎ ‎המאובזר אשר מצויד במקרר, מקפיא וכיריים ‏לבישול כאשר ‎הכול פועל על גז. בזמן שאכלנו,‎ ‎דיוויד הדליק ‏את עששיות הנפט לאורך כל המחנה, דבר ‏שנתן‎ ‎למקום אווירה רומנטית‎ .‎לדברי דיוויד זה נעשה גם במטרה להבריח את החיות שלא יתקרבו ‏למחנה.‎  ‎הזמנו את בלה‎ ‎ודיוויד לקפה טורקי שארז ‏הכין ופתחנו בשיחת רעים לאור המדורה עד ‏לשעות‎ ‎הקטנות של‎ ‎הלילה. נרדמתי במיטה הרכה ‏עם קולות הלילה האפריקאים ברקע ‏המשמשים לי כמנגינה‎ ‎ערבה.‎ ‎
 

דרום אפריקה



כפרים על ההרים

בבוקר נפרדו מדיוויד ובלה ועזבנו את ‏המחנה‎. ‎ בדרך עוד עצרנו לראות את ציורי ‏הקיר הבושמנים‎ ‎לפני שפנינו לעבר ההרים הכחולים הזכורים לי מהילדות בסיפורי ההרפתקאות. ‏דרכנו הובילה‎ אותנו במעברי הרים, דרך‎ ‎כפרי ילידים ‏מטעי בננות, פפאיה ומראות נוף עוצרי ‏נשימה. מכיוון‎  ‎שהמפות לאזורים‎ ‎האלו אינן מדויקות, נאלצנו להפעיל את מיומנות הניווט תוך כדי ‏בקשת עזרה‎  ‎מהמקומיים, מהלך שלא תמיד הביא ‏לתוצאות המבוקשות אולי בגלל שהם לא ‏ידעו אנגלית‎ ‎או‎  ‎בגלל שחלק מהם לא ראו אדם לבן זמן רב, ‏לכן השמחה הייתה במקומה כאשר ראינו‎ ‎שלט קטן‎  ‎ונסתר שמורה על עוד 10 ק"מ לכפר. בכפר ‏כבר כל אחד ידע לכוון אותנו אל‎ ‎הבקתות ‏לתיירים הלבנים שהינם גאוות בני הכפר - פרויקט התיירות ‏שלהם. את המשימה‎ ‎האחרונה, נסיעה ‏בערוץ נהר יבש עשינו‎ בשילוב הילוכי השטח ובכניסה התקבלנו ‏על ידי‎ ‎קיבס וג'ימס מנהלי המחנה. לאחר הקצאת הבקתות, ארז לא יכל ‏להתאפק ורץ לנסות את‎ ‎מקלחת השדה ‏שלא אכזבה. המחנה‎ ‎שממוקם לרגלי ההרים מאפשר תצפית יפה ‏על אוכלוסיית‎ ‎בעלי הכנף ובייחוד על מושבת ‏העיטים‎ הגדולה שבמקום. 

ג'ימס סיפר לנו שהעיטים‎ ‎עושים דרכם כל יום עד לשמורת הקרוגר ‏בחיפוש אחרי‎  ‎מזון, אולם תמיד חוזרים לאזור‎. קיבס סיפר ‏לנו על מנהגי המקום וזיכרונות ששמע מסבו ‏שהיה עובד‎ ‎עם הציידים הלבנים‏‎ ‎שהיו מסתובבים ‏באזור. כיום, כלכלת הכפר נשענת על גידול ‏בקר וצלילי ‎הפעמונים‎ ‎התלויים על צווארי הפרות ‏נשמעים לאורך היום והלילה. הלינה בבקתה ‏הייתה נפלאה,‎  ‎אמנם זו בקתה אפריקאית עשויה מבוץ ‏אולם היא גדולה ונוחה. הקירות מעוטרים ‏בציורים‎ ‎צבעוניים‎  ‎וההרגשה הייתה של השתלבות בטבע. ‏שוב, השירותים הנקיים ומקלחת שדה‎ ‎לאור העששיות‎ ‎העניקו לנו את ההרגשה של הרפתקנים לבנים ‏באפריקה מתחילת המאה הקודמת‎. גם כאן, ‏כפי‎  ‎שהסתבר לאורך כל הדרך, המטבח הוא ‏מודרני עם כלי אוכל ובישול, כיריים גז ‏גדולות, מקרר‎ ‎ומקפיא הפועלים על גז. 
 

דרום אפריקה


אחרי ארוחת בוקר מאוחרת שמנו פעמינו ‏אל חבל‎ ‎בני שבט הוונדה. כפרי השבט ‏נבנו על ראשי‎ ‎ההרים על מנת כדי להגן עליהם מפני תקיפות‎ ‎אויבים שחמדו את עדרי הבקר. ‏הטיפוס במעלה‎ ‎ההרים היה מרתק ודרש מיומנות‎ ‎בנהיגת ‏שטח. הבקתות לתיירים נבנו על צלע הר ‏המשקיף‎ אל העמק הפורה – מה שנתתן הזדמנות‎ ‎הצצה נדירה ‏ לעבר חיי התושבים המקומיים. את ‏פנינו קיבלו עדנה‏‎ ‎ולינדה, שתי‎ ‎ריינג'ריות מלאות חיים, בשביל ‏לינדה ועדנה לדבריהן, המפגש עם ‏ישראלים היה‎ ‎חוויה‎ ‎ייחודית. בפעם הראשונה בחייהן הן ‏יכלו לשאול מישהו שבא מארץ הקודש האם ‏כל הסיפורים‎ בתנ"ך התרחשו באמת. אמנם, הן הולכות כל ‏יום ראשון לכנסיה אבל אף פעם לא ‏התייחסו‎ ‎ברצינות‎ ‎לסיפורים שבתנ"ך כי חשבו שזה "רק סיפור", ‏מאוחר יותר הסתבר לנו שוונדה מהווה בעצמה ‎ארץ ‏של סיפורים,‎ ‎אגדות וכישופים. 

בערב הגיע סוזה - מנהל המחנה והצטרף אלינו לארוחת‎ ‎ערב. הבנות ‏ירדו לכפר‎ ‎לצפות בטקס דתי של הגעה לבגרות של ‏בנות המקום. רצינו‎ ‎להצטרף אבל הסבירו לנו ‏בעדינות‎  ‎שזה מיועד רק לנשים כי מבוצע שם הליך ‏דתי שהוא‎ ‎רק לעיני המין הנשי, לכן הסתפקנו ‏בשמיעת‎ ‎המוזיקה ויללות השמחה שבקעו מהכפר. ‏סוזה‎ ‎סיפר לנו על היער הקדוש והקופים ‏ששומרים על‎  ‎נשמות הזקנים הקבורים שם כמו גם על‎ ‎האגם הקדוש ושאר המקומות המסתורים. ‏בבוקר יצאנו אל‎ ‎היערות והאגם כדי לבדוק את‎ ‎אמיתות ‏הסיפורים, סוזה הנחה אותנו באילו דרכים ‏לנסוע והזהיר אותנו‎ ‎לא לסטות‎ ‎מהדרך. 
 

דרום אפריקה


הנוף היה משגע, היער ‏הקדוש היה מרשים בכמות הצמחייה ‏המגוונת שבו‎.‎ כמובן‎ ‎שטעינו בדרך, איך אפשר שלא בסבך ‏היער הקדוש? אחרי התפתלות במשעולי ‏עזים מצאנו‎ ‎את עצמנו באחד הכפרים ומשם הדרך ‏הייתה כבר "יותר ברורה" אל המחנה. בערב ‏הצלחנו‎ ‎למשוך‎ ‎‎את סוזה לספר לנו סיפורים מהווי השבט ‏והוא נענה ברצון‎ ‎לבקשה.
 

היער הקדוש - דרום אפריקה



לשתות מהנהר

יום חדש, כיוון חדש. דרכנו היום היא אל‎ ‎מפגש הגבולות בין דרום אפריקה מוזמביק ‏וזימבבואה.‎ ‎כאשר נפרדנו מצוות המחנה, ‎עדנה לחשה ‏לי לשים לב לדרך העפר למסאסי, חשבתי ‏בלבי מה עוד‎ ‎יכול להיות קשה יותר מהדרכים‎ ‎שכבר עברנו ‏בסוואנה ובהרים? את הדרך לא אשכח, ‏זה היה כמו‎  ‎להיות בתוך‎ ‎מערבל בטון, אולם הנוף היה ‏מרשים - הדרך לאורך נהר המוטאלי הייתה ‏ציורית. הגענו לשמורת מאקויה ולמחנה ‏הלילה על שפת הנהר, גלדוול ואליזבט ‏קיבלו את‎ ‎פנינו. ‎המקום שוכן בנקודת מצפור על הנהר ‏ומהמרפסת אפשר לצפות בחיות הבאות ‏לשתות‎ ‎את מי‎ הנהר. בכניסה למחנה היה פגר של בופלו ‏שלדברי אליזבט הוכרע על ידי משפחת‎ ‎האריות‎ המקומית לפני שלושה ימים. מעליו חגו כל ‏הזמן נשרים שהתחרו עם הצבועים‎ ‎בחיסול ‏השאריות‎‎.‎ אחרי ארוחת ערב התמקמנו באוהלים ‏לשינה ערבה לקראת היום שלמחרת.‎ ‎ 


תצפית על בעלי חיים

בניגוד לשאר הימים יצאנו מהמחנה עם ‏עלות‎ ‎השחר כדי לצפות בחיות הבאות ‏לשתות בנהר ולהגיע‎  ‎בצהרי היום אל שמורת קרוגר.‎ ‎וכך, ‏בנסיעה איטית (המהירות בקרוגר מוגבלת ל ‏‏- 50 קמ"ש) הגענו‎ ‎‎-‎למחנה מופאני ואל‎ ‎הציוויליזציה: איזה ‏פינוק, חדרים עם מיזוג אוויר ומזנון ‏עם שתייה קרה‎. אחר ‏הצהרים יצאנו לסיור מודרך בסביבה, ‏פוגשים פילים עדרי‎  ‎אימפלה ושאר בני משפחת האנטילופה, ‏בעלי כנף נדירים שהזוג הצרפתי מאחורי לא‎ ‎הפסיק למלמל "בנאפיק" אחרי כל תצפית. חזרנו למחנה לאור הירח ‏ועשינו מנגל מבשר שקנינו‎ ‎במקום. איזה ‏סיום ליום שכזה‎.

בבוקר, לאחר שינה ערבה נפרדנו ‏מהמחנה‎ ‎והמשכנו דרומה - נוסעים בדרכים ‏צדדיות בתצפית על בעלי‎ ‎החיים בשמורה. עצירה‎ ‎במוזיאון הפילים ‏בו משתמרים חתי פילים בעיקר של הגדולים ‏שבהם וכן מוצג חומר רקע‎ מעניין על‎ ‎חיי הפילים בשמורה. מכיוון ‏שבצמוד למוזיאון ישנה מסעדה, לא יכולנו ‏להתאפק וחגגנו‎ ‎בארוחת‎ ‎ צהרים, לאחריה המשכנו לחוות ‏לטאבה על גדות נהר הלטאבה. כיוון ‏הנסיעה‎ ‎היה ברור אך לא הרבה יותר‎ ‎מזה, הגענו לכפר ואחרי כמה ניסיונות אצל ‏המקומיים לברר‎ ‎באיזה דרך עפר לבחור (כל ‏אחד הצביע לכיוון אחר) הישועה הגיעה מעובד רשות‎ ‎הבריאות המקומית שהתנדב ללוות ‏אותנו לתחילת הדרך הנכונה‎ ‎משם המשכנו עד שהגענו‎ ‎לשער הכניסה ‏לחווה. 

הריינג'ר לא ידע אנגלית אולם בעזרת ‏הידע המוגבל בשפת‎ ‎האפריקנס‎ ‎וציורים על החול הבנו את הכיוון. ‏הריינג'ר כל הזמן לא הפסיק להזהיר אותנו ‏מהפילים‎ ‎בדרך, וכך‎ ‎מלווים באזהרות עשינו דרכנו בסבך ‏הדרכים בסוואנה האפריקאית, אל מחנה‎ ‎מטומאני. נסענו לאט זוכרים את הכלל בסוואנה: זכות קדימה לפילים. ‏ואכן, לא אחת‎ ‎נאלצנו להמתין כאשר עדר ‏פילים חצה את השביל. ז'ק, סטאנלי ואליזבט פגשו אותנו בכניסה‎ ‎לחניון הלילה על שפת נהר הלטאבה, ז'ק ‏מנהל המחנה‎  ‎התגלה כבעל ידע רב בסביבה‎ ‎ובזיהוי. הוא ‏הסביר לנו על העצים שבמחנה ותכונותיהם, ‏על בעלי החיים‎ ‎שבשמורה‎ ‎ועולם בעלי הכנף. 
 

עץ הלחם


אחרי ארוחת ‏ערב עוד ישבנו לשמוע סיפורים אולם ‏העייפות הכריעה ‎ופרשנו‎ ‎לישון לא לפני שהסכמנו שז'ק ייקח אותנו ‏למחרת לנסיעה לאורך הנהר. השכם‎ ‎בבוקר ‏ז'ק העיר אותנו‎  ‎ויצאנו לדרך, ז'ק קרא לדרך ‏הזאת ‎"‎הבול-שייט" לאורכה ‏היו מפוזרים גללי‎  ‎פילים בערמות. בדרך פגשנו פילים,‎ ‎ג'ירפות, ‏צבי קודו וצבי מים והרבה אימפאלות וגם ‏עצרנו בנקודת נוף‎ ‎מרהיבה ממנה‎ ‎אפשר לראות את הנהר ‏מאופק אל אופק. ירדנו לאפיק הנהר, דבר ‏שדרש נהיגת שטח‎  ‎מאומצת‎ ‎של הרכב וזאת בכדי לצפות בעדר ‏היפופוטמים שחלקו שהה במים וחלקו האחר על ‏שפת הנהר. 

‎בנקודה‎ ‎אחרת צפינו בעשרות תנינים ‏מתחממים בשמש. בערב, מסביב למדורה ‏ז'ק סיפר‎ ‎לנו על הכפר ממנו‎ ‎הוא בא, כ- 10 ק"מ במורד הנהר ועל ‏התוכניות לפיתוח התיירות‎ ‎במקום אותן רוצים להוציא לפועל בני ‏השבט בכדי‎ להביא תעסוקה לנשות הכפר. גם ז'ק היה ‏מאוד נסער‎ ‎לפגוש מטיילים מארץ הקודש , הציע לנו לבקר‎  ‎בכפר שלו ולפגוש את ראש הכפר ואת‎ ‎הנכבדים ב-"אינדולה". מפאת קוצר הזמן לא ‏יכולנו לעשות זאת, אבל הבטחנו‎ שבפעם הבאה נבוא לבקר‎ ‎ואף נביא ‏תמונות של המקומות הקדושים מישראל.‎ ‎


פיל על האוהל

למחרת, נפרדנו בחמימות רבה מז'ק ושאר ‏הצוות‎ ‎והמשכנו דרכנו אל שמורת ‏מאניאלאטי. כבר בכניסה‎  ‎לשמורה, הריינג'ר נתן לנו לחתום על‎ ‎טופס ‏הסרת אחריות תוך ציון שהמקום מאוד ‏מסוכן בגלל ריבוי‎ האריות. מכיוון שכל‎ ‎אחד יודע "שכאשר יש ‏תאבון יש גם אוכל" המשכנו את דרכנו עם ‏כמה פרפרים‎  ‎בבטן, אל‎ ‎מחנה הלילה לפי הדרכה של כיוון ‏כללי מהריינג'ר. המחנה שוכן בסבך הבוש ‏ונדרש‎ ‎זמן‎ ‎ומזל לאתר אותו. סימון, בישוף וסטאסי ‏קיבלו את פנינו ובגאווה הובילו אותנו‎ ‎לאוהלים שבנייתם הסתיימה‎ ‎רק שבועיים קודם לכן. סימון מנהל המחנה ‏הסביר לנו שהמחנה‎ ‎אינו מגודר והם מנסים ‏לתת למקום הרגשה של הרפתקת טבע אמיתית. הוא ‏ביקש שלא‎ ‎נסתובב מחוץ לתחום המחנה ‏בגלל ריבוי הטורפים‎ ‎בשטח. 

סימון הראה לנו גם לא רחוק‎ ‎מהאוהלים את שיירי האימפאלה שנטרפה בלילה האחרון‎ .הרגשתי את עצמי מוכן לצאת מיד‎ ‎לספארי ‏ללא המתנה וסימון ובישוף הצטרפו אלינו ‏לרכב. פגשנו שפע‎ ‎של אוכלי עשב‎ ‎והמצלמות לא הפסיקו ‏לתקתק. יותר מאוחר, נפלה החשיכה וסימון ‏יצא קדימה לשבת על‎  ‎מכסה המנוע עם זרקור רב עוצמה להמשך ‏הסיור בחושך. עולם חדש נתגלה לנו ‏בחשיכה: ‎החיות‎  מצטופפות ביחד בסבך כדי להגן על עצמם ‏מהטורפים ולכן קל למצוא אותן. ראינו‎ ‎קרנפים, ‏עדר גנו ואחרים‎ ‎ממשפחת האנטילופות. מפעם לפעם סימון ‏הצביע על עיניים‎ ‎מבהיקות בחשכה ושייך ‏אותן לטורפים‎  ‎כמו אריות, צבועים וחתולי בר. 

 

מצגת תמונות מהטיול

 למחרת ‏בבוקר,‎ ‎יצאנו לכפר הסמוך להצטייד בדלק ‏ולראות את התושבים‎ ‎המקומיים, בדרך חזרה נתקלנו‎ ‎בעדר בופלו ‏כ- 150 ראש להערכתי, שטבלו במי הנהר. את שעות ‏הצהרים‎ המיועדות למנוחה ניצלנו‎ ‎למקלחת שדה ‏מרנינה וקצת בטלה מפונקת. אחר הצהרים ‏יצאנו לשטח‎  ‎לספארי הפעם‎ ‎בפיקודו של בישוף שנתגלה ‏כידען גדול בחיות בר והצליח לחדש לנו ‏דברים מאוד‎  ‎מעניינים. סטאסי היה הגשש ובישוף ‏המדריך, חזרנו הישר לחדר האוכל כי ‏בתוכנית היה‎  ‎מנגל והגחלים כבר היו מוכנים. אחרי האוכל ‏הצוות הצטרף אלינו לשבת מסביב‎ ‎למדורה ‏ושוב חזרה‎ ‎התופעה של שאלות על ישראל והמקומות ‏הקדושים לנצרות. לפתע‎ ‎ראיתי את בישוף ‏מתרומם ונבלע‎  ‎בחשכה, 

אחרי כמה דקות הוא חזר ואמר ‏שיש פיל במחנה‎ ‎ומוטב שנלך לישון. נכנסתי ‏לאוהל וליתר‎ ‎ביטחון רכסתי את כל הרוכסנים של הכניסה‎ ‎והחלונות. בעודי שוכב במיטה שמעתי קול ‏של שבירת‎  ‎ענפים בצד אחד. אחרי כמה דקות‎ ‎קול של ‏שבירת ענפים בצד שני. ידעתי הפיל נימצא ‏בסביבה הקרובה‎ ‎נו, אז אחרי כמה‎ ‎דקות במקום לספור ‏כבשים ולהירדם, נהייתי ערני בניחוש איפה ‏נמצא עכשיו הפיל‎ .‎לבסוף לא התאפקתי ויצאתי למרפסת מצויד ‏בפנס זרקור. ההפתעה הייתה שלי ושל ‏הפיל - ‎שניצב‎  ‎כשלושה מטרים ממרפסת האוהל. אני לא יודע ‏מה גרם לו להסתובב ולהסתלק‎,‎ נוכחותי או ‏אור הפנס‎  ‎‎‎אבל הוא נעלם בחשכה וכך יכולתי לישון ‏כמעט עד‎ ‎הבוקר.


מלח מכושף

מסלול היום המשיך אל אזור שבט שנגאן. ‏האזור הוא‎ ‎מרכז ה"מוטי" דהיינו אזור בו ‏האמונה באלילים‎ ‎ותרופות "הפלא" מאוד נפוצה. הכפר‎ ‎נמצא ‏כ- 40 ק"מ על דרך עפר מעיר המחוז גיאני ‏ובקתות‎ ‎התיירים נמצאות כ- 10 ק"מ‎ ‎בתוך שטח ה-"בוש" ‏של עצי המופאני. כאן פגשנו את ז'נוארי ‏מנהל המחנה‎ ‎בחור בעל ידע רב‎ ‎באמונות המקומיות ‏ובתרופות הפלא. ז'נוארי לקח אותנו למקום ‏הקדוש, לא לפני‎ ‎ש‎הסביר כי אסור להזכיר מילים ‏מסוימות מפחד האלים ולכן משתמשים כאן בתחליפי מילים. ‏בדרך‎ ‎קיבלנו‎ ‎הסבר על העצים ועשבי המרפא שמהם ‏מפיקים כל מיני תרופות, אחרי צעידה של‎ ‎מספר דקות הגענו למעין מים מינראלים חמים ולדברי ‏ז'נוארי הוא מתפרץ מפעם לפעם ‎ומציף את ‏האזור.‎ ‎

המים שמתייבשים משאירים שכבת מלח ‏שממנה מופקת על ידי נשות הכפר‎ ‎אבקת ‏מלח בדרך‎ ‎מאוד מיוחדת. לפני ההפקה צריך לבקש ‏רשות מגזע עץ גדול ולהשאיר לו‎ ‎איזה ‏מתנה סמלית - רק‎ ‎כך המלח מקבל את הסגולות הכישופיות ‏שלו. ז'נוארי סיפר שלפני‎ ‎כמה שנים אישה ‏לבנה רצתה‎ ‎לעשות את הלילה ליד המעיין שבלילה ‏משמיע קולות כמו ‎"‎תופי בונגו". כולם ‏הזהירו אותה אבל‎  ‎היא התעקשה, באמצע הלילה פרצה סערת ‏רוחות‎ ‎והעיפה את האוהל של האישה ‏הלבנה אשר בכוחות‎יה האחרונים הצליחה לחזור למחנה הראשי. ‎ז'נוארי זוכר גם שחברה מסחרית קנתה את השטח ‏ורצתה‎  ‎להקים שם מכרה אבל הרוח הקדושה‎ ‎הצליחה להרוס את כל המתקנים והאנשים ‏לא חזרו יותר‎ ‎לשם. ז'נוארי אמר שכדאי לנו‎ ‎להיזהר ‏בלילה אבל לאחר ששמעתי את כל ‏הסיפורים דווקא ישנתי לא‎ ‎רע.


מלכת הגשם

הבוקר יצאנו אל ממלכת מלכת הגשם ‏בשמורת עצי‎ ‎הסייקס. מקום מושב המלכה ‏הוא בהרים הגבוהים‎ ‎ולשם היו מועדות פנינו. רוב הדרך‎ ‎הייתה ‏סלולה ואפשרה נסיעה מהירה, בקטע ‏האחרון המשכנו‎ ‎בדרך הררית קשה אל שמורת‎ ‎הסייקס ‏והכפר המלכותי ומשם אל בקתות התיירים. ‏אלברט נלסון, פאני ונעמי קיבלו את‎ ‎פנינו במחנה מתוחזק ‏יפה ומעוטר בציורי קיר ורצפה שנעשתה ‏מצואת פרות. 
 

שמורת עצי‎ ‎הסייקס


‎יצאנו לסיור‎ ‎בשטח לבקר את עצי הסייקס ‏שגילם מגיע ל- 800 שנה, נעמי גילתה ידע ‏מפליא‎ ‎בעצים השונים בדרך ובמנהגים של המקומיים. ‏ביקרנו בכפר והורשנו אף לסייר במתקנים‎ ‎הקהילתיים.‎ ‎
 

שמורת עצי‎ ‎הסייקס


בערב ליד המדורה, אלברט סיפר לנו את ‏השתלשלות היסטוריית השבט.‎ ‎בתקופה ‏הקדומה הרחק‎ ‎משם, המלכה גילתה שבתה הנסיכה שכבה ‏עם אחיה. בכדי להצילה מידי‎ ‎התושבים היא ‏יעצה לה‎ ‎לברוח לפני שהסיפור יתפרסם. ‎הנסיכה ‏הצעירה ברחה מיד להרים‎ ‎עם כמה ‏משפחות, כאן האוכלוסייה‎ ‎התבססה ואף זכתה להצלחה ביבול ‏החקלאי ואז‎ ‎התחילו מלחמות. התושבים‏ ‏ברוב חכמתם‎ ‎החליטו להמליך מלכה בראשם כי הרי זה ‏לא נאה‎ ‎שגבר (מצד האויב) ילחם באישה וכך קרה, ‏האויבים שגילו‎ ‎שבראש השבט יש אישה מלכה החליטו ‏שלא‎ ‎להלחם באישה וכך השבט ניצל ‏ממלחמות. זקני השבט‎ ‎קנו את הרעיון ומאז תמיד הבת‎ ‎הבכורה של ‏המלכה מומלכת אחרי מות המלכה. 

התנאי ‏של ההכתרה‎ ‎הוא שלמלכה המיועדת תהיה‎ ‎בת יורשת, ‏אחרת היא לא יכולה להיות מלכה וכך ‏המלכה המיועדת‎ ‎כל הזמן תנסה להיכנס‎ ‎להריון וללדת בת ‏כתנאי להמלכתה. לאב של הבת אין כל ‏מעמד ופרט‎ ‎לזקני השבט אף אחד‎ ‎לא יודע מי הוא. ‏לאחר ההמלכה, המלכה מפסיקה כל פעילות ‏מינית והיא‎ ‎נישאת לנשים‎ ‎שמקיימות יחסי מין עם ‏גברים שונים כדי ללדת למלכה ילדים. למלכה - בעזרת‎ ‎זקני הכפר‎ ‎יש תכונות שמאפשרות לה ‏להוריד גשם ולכן היא נקראת מלכת הגשם. ישבנו כל‎ ‎הלילה,‎ ‎מקשיבים לסיפוריו של אלברט ‏ומנסים להקבילם לדרך החיים ממנה אנחנו באנו. זה‎ ‎לא‎ ‎עבד. בחוסר רצון בולט נפרדנו בבוקר ‏מצוות המחנה והתחלנו בנסיעה חזרה‎ ‎ליוהנסבורג.‎ תם ולא נשלם מסענו אל נבכי היבשת ‏השחורה בה מעורבים סיפורי גבורה‎, פולקלור ואמונות שונות‎‎ בתרכובת בלתי חוזרת. אני כבר מתכנן ‏לחזור.

מושיק אייל הוא יועץ טיולים בחברת C. Africa ומומחה לאפריקה הדרומית.

על מנת להגיב עליכם
X