אחרי טיסה קצרה מבואנוס איירס הגענו אל אחד האזורים היפים ביותר במדינה - פטגוניה, בדרום מערב ארגנטינה. הניו זילנד של דרום אמריקה. התחנה הראשונה שלנו בפטגוניה היתה העיירה אל קלפטה, אנטיתזה מוחלטת לעיר ממנה המראנו. משב הרוח הצונן עם היציאה מן השדה רמז על הבאות ובפעם הראשונה מאז הנחיתה בבירה, לקחנו נשימה עמוקה של אוויר צח, מדולל מאוטובוסים עירוניים ואוכלוסייה צפופה.
זוהי הכתבה השנייה מהטיול שלנו בארגנטינה. למי שפספס, הנה קישור לכתבה הראשונה על בואנוס איירס.
אל קלפטה - עיירה כפרית עם קרחונים מתנפצים
הרחוב הראשי של העיירה, שדרת ליברטדור (Avenida del Libertador), נראה כמו רחוב ראשי של עיירת סקי, מלא בחנויות, מסעדות וסוכנויות תיירות משני צידיו, עם בנקים, סופרים ומרכולים, מקומות לגלישה באינטרנט ו"אקסצ'יינג'ים". כבר במסעדה הראשונה אליה נכנסנו לאכול צהריים (Dona Mecha - מסעדה בינונית שלא הצדיקה בעינינו את ההמלצות שקיבלה), הבנו שלאוויר הצח בעיירה, מחוברת תווית עם מחיר גבוה. מרגע זה נפל לנו האסימון שאם לא נתחיל לבשל באופן עצמאי, נמצא את עצמינו במהרה מרוששים. כך הפך 'מטבח' לתנאי הכרחי בחיפוש אחר הוסטלים עד סוף הטיול.
האטרקציה המרכזית של אל קלפטה, ששאבה אותנו ואת יתר המבקרים במקום, היא ללא עוררין - קרחון הפריטו מורנו, השוכן בפארק הלאומי לוס גלסיירס (פארק הקרחונים) במרחק של פחות משעתיים נסיעה מהעיירה. זהו קרחון ענק, המכונה גם "הקרחון המתנפץ" בשל קריסתם התכופה של גושי קרח גדולים אל מי האגם, שנראה כמו "מבצר הבדידות" של סופרמן (הברקה של אחי היקר). את חווית הביקור בפארק ובקרחון לא נשכח לעולם - המחזה של הקרחון העצום עם פסקול ההתנפצות של הקרח וקריסתו למים, נראה ונשמע כתופעה על טבעית, עם גוון כחול בוהק וקול רעם עצום בעת ההתנפצות.
את כרטיסי האוטובוס לקרחון רכשנו מההוסטל בו שכנו (כמעט כל ההוסטלים בעיירה מתפקדים גם כסוכנויות טיולים). בחרנו לעלות על האוטובוס של הצהריים שכן כך גדלים הסיכויים לחזות בהתנפצות בגלל התחממות הקרחון מהשמש (ישנם גם אוטובוסים היוצאים בבוקר). עם ההגעה לפארק, עוצר האוטובוס בנקודת תצפית רחוקה שמעניקה למבקרים הזדמנות לחזות בגודלו המרשים של הפריטו מורנו.
לאחר מכן עלינו על שייט קצר עד לקרחון עצמו שהפעם אפשר לנו מבט קרוב ביותר ומרשים לא פחות. חלק הארי של היום כלל מסלול רגלי יפהפה עם שבילים מסועפים על הר ואינספור מרפסות תצפית המשקיפות על הפריטו המדהים. הביאו עימכם אוכל ושתייה מאחר והקפיטריה במקום נסגרת מוקדם. אין כמו לשבת עם סנדוויץ' ביד אל מול המחזה הנדיר הזה.
אל צ'אלטן - "בירת הטרקים" של ארגנטינה
אחרי שלושה ימים באל קלפטה וארוחת פרידה באחת מהמסעדות הטובות ביותר שאכלנו בהן במהלך הטיול (Pura Vida), ויתרנו על נסיעה מתוכננת לעיירה פוארטו נטאלס שבצ'ילה בשל תנאי מזג אויר לא טובים. אל פוארטו נטאלס תכננו להגיע עבור הטרק בטורס דל פיינה ולכן, החלטנו להמיר את הטיול בטורס הצ'יליאני לטיול בבירת הטרקים של ארגנטינה - אל צ'אלטן
. קנינו כרטיסי אוטובוס מההוסטל בו שכנו, הכנו סנדוויצ'ים ועלינו על אוטובוס לנסיעה של כארבע שעות. הדרך לאל צ'לטן היתה די מונוטונית, יפה אך לא משתנה, עם שטחי מרעה מישוריים נרחבים שבשלב כלשהו גם העניין בהם חלף. לאחר כשלוש וחצי שעות, התחלנו לראות לפתע בקצה האופק את דמותו של הר הפיץ רוי - ההר המפורסם באזור והאבן השואבת של תרמילאים מכל קצוות העולם, שדמותו אף מתנוססת על גבי דגלה של הפרובינציה (סנטה קרוס).
הכפר הקטן והיפהפה שוכן למעשה בשטחי הפארק הלאומי לוס גלסיירס, למרגלות שתי הפסגות המרשימות ביותר ברכס הרי האנדים הפטגוניים - הפיץ רוי
שצוין מעלה (Cerro Fitz Roy) הידוע יותר מבין השתיים והטורה (Cerro Torre). זהו אחד מן המקומות המרשימים ביותר בארגנטינה עם מבחר עצום של מסלולי טיול מגוונים שכולם יוצאים במרחק הליכה קצרצר מהכפר. רגע לפני הכניסה לאל צ'אלטן, עצר האוטובוס במשרדי הפארק להסבר מפי הריינג'רים על מגוון הטרקים שבאזור ועל כללי המותר והאסור בפארק הלאומי. כבדו את הכללים הללו שכן הם נועדו לשמור על הפארק המופלא הזה, מה גם שלא יזיק לנו - המטיילים הישראלים, לתת חיזוק לתדמית חיובית יותר במקום.
עם מפת הכפר ביד ומוצ'ילה על הגב, הלכנו מתחנת האוטובוס להוסטל שהזמנו מבעוד מועד - קוספי (Kospi) - הוסטל חדש ונקי עם צוות מקסים שקיבל אותנו בחום רב. התמקמנו ויצאנו לתור את הכפר, לעשות קניות מצרכים במכולת הקטנה (ודלת המבחר) ולברר מחירים של השכרת ציוד לקמפינג. בבוקר שלמחרת אספנו את ציוד הקמפינג השכור ויצאנו לדרך לטרק הפיץ רוי במסלול המתחיל בקצהו הצפוני של הכפר.
הטיפוס לא היה קל, לבטח עבור צמד לא בכושר כמונו, אך שווה כל שעל. נקודות התצפית במהלך המסלול היו מרהיבות, עם נופי הכפר המתרחק, נחלים, יערות, אגמים וקרחונים. הרוחות המתחזקות והשמש השוקעת רמזו לנו לעצור ולבנות את האוהל באתר הקמפינג הקרוב אלינו (במסלול מספר אתרי קמפינג פשוטים עם שירותים כימיים) - וכך עשינו.
אחרי לילה סוער וגשום ושמחה גדולה בלב שהאוהל ששכרנו עמיד מפני גשמים, קיפלנו את הציוד והחלטנו לא לסיים את הטיפוס וללון בשטח עוד לילה אחד, אלא לשוב מטה לכפר בשל תנאי מזג האוויר. פה הבנו את אופיה ההפכפך של פטגוניה ובעיקר של אזור האנדים; רגע אחד של שמש ולפתע רוחות של 100 קמ"ש מביאות עימן עננים הממטירים עלינו ללא הפסקה. לאחר שובנו, בילינו את יתר היום בהוסטל החמים בהיכרות עם מטיילים מעניינים משוויץ ומארגנטינה. מחר נצא לאטרקציה הבאה.
ביום שלמחרת השמש חייכה אלינו ויצאנו לדרך לטרק אותו ניתן לבצע ביומיים אך אנחנו בחרנו לא להעמיס על הגב שלנו ולעשותו ביום אחד - טרק הלגונה טורה (Laguna Torre). זהו טרק מרהיב ביופיו עם נופים יוצאי דופן של מפלים, מצוקים, נהרות, יערות, נחלים עם מים מתוקים מהם מילאנו את בקבוקי המים שלנו, בעלי כנף מרשימים ובסופו, היהלום שבכתר - הלגונה המדהימה למרגלות קרחון ענק. אורך המסלול היה 11 ק"מ לכיוון כך שבסוף היום, כששבנו לכפר אחרי 22 ק"מ והמון סיפוק, פינקנו את עצמנו בארוחה פטגונית עשירה במסעדה מקומית מצוינת בשם "אל מורו" (El Muro).
ברילוצ'ה - שוויץ קטנה עם מפלי שוקולד ובלי שעונים
מאל צ'אלטן לקחנו אוטובוס בחזרה לתחנה המרכזית של אל קלפטה ממנה יצאנו למסע ארוך אל עבר סן קרלוס דה ברילוצ'ה. הנסיעה ארכה כ- 29 שעות, מלאה בעיקופים דרך ערים ועיירות כמו ריו גאז'גוס (Rio Gallegos) ואסקל (Esquel), אך הרבה פחות קשה ממה שתיארנו. ברילוצ'ה היפהפיה היא למעשה עיר נופש השוכנת במורדות הרי האנדים לחופו של אגם נאוול ואפי (Nahuel Huapi), מוקפת באגמים ובהרים. היא מציעה מגוון מרשים של מסלולי טיול וחופים למטיילים בעונת הקיץ, ומסלולי סקי ובתי קפה עם שוקו חם למטיילים בעונת החורף. מאחר ומדובר באחד מן היעדים היקרים בארגנטינה, התמזל מזלנו ללון בבית דודיי המתגוררים לא רחוק ממרכז העיר, מה שאפשר לנו לחסוך הרבה כסף על הוצאות לינה ואוכל.
התחנה הראשונה המומלצת ביותר לנוחתים בברילוצ'ה היא מרכז המידע למבקרים בסנטרו סיביקו (Centro Civico) שבמרכז העיר אל מול האגם. שם תקבלו את כל האינפורמציה על מבחר האטרקציות שמציעה העיר. תחנה טובה נוספת היא משרדי הפארק הלאומי נאוול ואפי שבשדרת סן מרטין, המקבילה לסנטרו סיביקו (בלוק אחד מאחוריו), שם תוכלו לקבל מידע בנוגע למסלולי הטבע הרבים שבאזור. עם המפות משני המשרדים ולו"ז התחבורה הציבורית היעילה - אתם מסודרים ומוכנים להתחיל את ההיכרות שלכם עם ברילוצ'ה.
כאמור, מגוון האטרקציות בברילוצ'ה עשיר עד כדי סחרור ולכן החלטנו להתחיל עם אחד מן היעדים היותר פופולריים לא רחוק מהעיר (כ- 20 ק"מ) - הר קתדרל (Cerro Catedral). אל ההר עלינו באמצעות רכבל למרות שקיים גם מסלול רגלי. הנופים הנשקפים מן הרכבל יפהפיים והרוח צלולה ונעימה. הר קתדרל מהווה למעשה את אחד מאתרי הסקי הגדולים ביותר בדרום אמריקה, עם למעלה מ- 100 ק"מ של מסלולי גלישה. בפסגת ההר מחכה למבקרים מסעדה פשוטה מעץ המשקיפה על נופיו המרהיבים של האזור וביניהם האגם בצבע הטורקיז - נאוול ואפי.
יום למחרת עלינו על קו 20 וירדנו בתחנה האחרונה שלו - מלון שאו שאו (Llao Llao Hotel), כ- 25 ק"מ מזרחית למרכז העיר. המלון המפורסם והיוקרתי באזור ממוקם למרגלות האנדים בתפאורה מרהיבה ביופיה, על גבעה שבין אגם מורנו לאגם נאוול ואפי. לא רחוק ממנו ניתן לצאת לטרק מעגלי קצר כבן 3 שעות בפארק הלאומי שאו שאו, ולמרגלות הגבעה עליה שוכן המלון, נמצא נמל קטן בשם פוארטו פניואלו (Puerto Panuelo) ממנו יוצאות הפלגות לאיים הפזורים באגם.
אנחנו בחרנו לצאת להפלגה ביום שלמחרת לאי ויקטוריה, שעצרה בדרך בפנינסולה ובה פארק לאומי מקסים - המקום היחיד בעולם שבו יש יער של עצי מירטל צ'יליאני (Los Arrayanes National Park). באי ויקטוריה קיבלנו סיור מודרך על ההיסטוריה של האי, המתיישבים הראשונים ועל החי וצומח שבו. הסיור היה חביב ובסופו הותירו לנו זמן חופשי בו ניתן לטפס לנקודת תצפית מרשימה (לפי השמועה) או לנוח בכל מקום בו אין איסור לכך על האי. אנחנו בחרנו מפאת קוצר זמן להוציא את הצידה שלנו מהתיק ולשבת באחד מחופיו המקסימים והמבודדים של האי, לשפת האגם. יום השייט היה מקסים אך חזרנו בתחושה שהתמורה לא הלמה את העלות הגבוהה.
את הזמן שנותר לנו בברילוצ'ה בחרנו להעביר בשתי דרכים - האחת, לטייל ברחובותיה ולהתחיל לאגור מעט מתנות לקראת שובנו ארצה (שממש לא בושש לבוא), והשנייה היתה לטפס לנקודת התצפית שעל הר קמפנריו (Cerro Campanario). החלטנו להתחיל עם האחרונה ולכן עלינו על קו 20 (אותו קו שלקח אותנו למלון שאו שאו) וירדנו בתחנה שלמרגלות ההר. הטיפוס היה קשה ביותר מאחר וזהו הר תלול מאוד אך ההפתעה הטובה היתה שבלי הכנה מוקדמת - היינו כבר בפסגה (מרוב עצים לא רואים את הסוף..). פתאום, לאחר 45 דקות של עלייה תלולה, הגחנו מן העצים לנקודת התצפית המדהימה של הר קמפנריו, אחת היפות באזור אם לא ה-, ממנה רואים את כל האגמים והאיים שסביב לו. הירידה, כמו כל ירידה, הייתה כבר יותר קלה.
השיטוט ברחובותיה של ברילוצ'ה היה נעים וצבעוני. העיר נראית כמו עיר שווייצרית קטנה היושבת על שפת אגם, מעוטרת בהרים ומפעלי שוקולד, ומצד שני מזכירים רחובותיה את רחובות סן פרנסיסקו עם עליות וירידות תלולות למדי. בחרנו להתמקד תחילה בשני רחובותיה הראשיים בהם נמצא כל ה"אקשן" - מיטרה (Mitre) ומורנו (Moreno) המקבילים לשפת האגם. הרחובות גדושים בחנויות בגדים, סוכנויות נסיעות, אקסצ'יינג'ים וכמובן - מפעלי וחנויות שוקולד ובתי קפה, בהם חובה לעצור ולטעום מהשוקו המקומי המפורסם. את היום סיימנו במסעדת הבשרים אל בוליצ'ה דה אלברטו (El Boliche de Alberto) מאחר והמסעדה עליה קיבלנו המלצות חמות ביותר מבני משפחתי היתה סגורה (מסעדת Alto de Fuego). מסעדת דה אלברטו היתה מצוינת בדיוק כמה התדמית שרכשה.
דרך שבעת האגמים - גם אלהים יודע פוטושופ
את הפרידה שלנו מפטגוניה עשינו במסע של 12 שעות שיכול היה להפוך בנקל ל- 12 ימים - נסיעה בדרך שבעת האגמים (Camino de los Siete Lagos), דרך 234 הארגנטינאית. לווינו מהדודים את האוטו, תידלקנו בתחנת הדלק שביציאה מברילוצ'ה ונסענו לכיוון צפון-מערב לעיירה ויז'ה לה אנגוסטורה (Villa La Angostura). עיירת הנופש לחופו של אגם נאוול ואפי, שוכנת בתחומי הפארק הלאומי בעל אותו השם, במרחק של כשעה וחצי נסיעה מברילוצ'ה. זוהי עיירה יפהפייה עם נמל קטן ופוטוגני והרבה חנויות ובתי קפה. למעשה ויז'ה לה אנגוסטורה מהווה את נקודת היציאה הרשמית לדרך שבעת האגמים, דרך סלולה חלקית האורכת כ- 110 ק"מ, החוצה את הפארקים הלאומיים נאוול ואפי ולאנין.
מזג האוויר חייך אלינו וצבע את כל המסלול בצבעים שהכרתי עד אותו רגע רק בניו זילנד. כל כמה קילומטרים עצרנו בצד הכביש כדי לנשום אוויר צלול, ליהנות מהשקט ומנקודות התצפית המופלאות של האזור עם אגמיו המנצנצים. בסוף הדרך הגענו לאחת מן העיירות המקסימות והיפות ביותר שראיתי בחיי - סן מרטין דה לוס אנדס (San Martin de los Andes), עיירה לחופו של אגם לאקר, לא רחוק מן הגבול עם צ'ילה. שם אכלנו צהריים ושכבנו לחופיו של האגם לפני היציאה חזרה לברילוצ'ה.
גרסיאס פטגוניה
הפרק הפטגוני שבטיול שלנו היה אחד מהפרקים הזכורים עלינו לטובה. זו הייתה למעשה תחילתו של טיול כפי שדמיינו אותו - תיק על הגב, צידה לדרך, נופים עם אוויר צלול אך עוצרי נשימה, ותחושת חופש שאין שנייה לה. אומרים שתמונה שווה לאלף מלים - הנה כמה שישלימו את סיפור המסע שלנו עד היעד הבא. נתראה שוב במנדוסה וצפון ארגנטינה.
המסלול שעברנו על המפה
קצת עלויות (נכון לדצמבר 2013, 1$=9.5 פסוס בשוק האפור) :
• טיסה פנימית (בואנוס איירס-אל קלפטה) - 1,600 פסוס עם חברת לאן.
• לילה בחדר זוגי בהוסטל My Hotel באל קלפטה - 500 פסוס.
• ארוחה מלאה במסעדה בינונית באל קלפטה - 95 פסוס.
• אוטובוס לפריטו מורנו (הלוך-חזור) - 200 פסוס.
• כניסה לפארק הלאומי לוס גלסיירס - 130 פסוס.
• שייט עד לפריטו מורנו (כשעה שייט) - 120 פסוס.
• אוטובוס לאל צ'לטן מאל קלפטה (הלוך-חזור) - 390 פסוס.
• לילה בדורמס באל צ'לטן (הוסטל קוספי) - 165 פסוס.
• השכרת ציוד קמפינג לזוג ללילה באל צ'לטן - 140 פסוס.
• טרקים באל צ'לטן לא עולים כסף!
• אוטובוס להר קתדרל בברילוצ'ה (הלוך-חזור) - 20 פסוס.
• רכבל להר קתדרל (הלוך-חזור) - 150 פסוס.
• שייט על אגם נאוול ואפי (חברת Turisur) - 320 פסוס.
• דמי כניסה לפארק הלאומי נאוול ואפי - 85 פסוס.
תמונות נוספות מהטיול
