טרק לאנגטאנג, האגמים הקדושים והלמבו

דודו זיידנר
טיפ למטיילים ב: הפארק הלאומי לנגטנג (פארק לאומי בנפאל)
הוסף למועדפים
עודכן לפני 4 שנים
6 משתמשים אהבו את זה

שוב נפאל ? ארץ אחרת ? לקח לי זמן להשתכנע שבסופו של דבר הנופים של נפאל, העלות הזולה והנגישות לטיול בחגים הם היעד המתאים לחופשת סוכות 2014. כל מי שרציתי לנסוע איתו לא רצה / לא התאים לו וכל השאר – אני לא רציתי, לכן החלטתי לנסוע בגפי. דרך סוכנות סוויסה התארגנתי עוד מהארץ עם פורטר דובר אנגלית בעל ניסיון רב במסלול הטרק המוצהר ויצאתי לדרך.

שתי טיסות ומונית הביאו אותי דרך מומבאי אל משרדי הסוכנות, שם פגשתי בפורטר ושם למדתי לדעת ש"מחר פסטיבל – אין אוטובוסים". מכיוון שבתכנון הטרק הוספתי יומיים למחלה / מזג אויר קשה החלטתי שלא לבזבז את מחצית מימי העודף על פסטיבל ושכרתי בסוכנות ג'יפ עם נהג שייקח אותי לנקודת התחלת הטרק

בעיירה Syapro besni המרוחקת כשבע שעות נסיעה זהירה ואיטית (150$) + 2 טרמפיסטים צעירים ישראלים שמאוד רצו לצאת לדרך אבל לא היה באפשרותם לשלם, קבענו (ומימשנו) להיפגש בקטמנדו אחרי הטרק ולאכול על חשבונם ארוחת ערב כ"פיצוי". מרגע שיורדים מכביש האספלט שלמזלנו היה ריק ממכוניות בגלל הפסטיבל מתחילה דרך "קיר המוות", דרך כורכר עם סלעים, חורים בכביש, מפולות, לאורך תהומות חלקם עמוקים, פשוט מפחיד. אמנם הנהג נוסע מאוד לאט אבל מפחיד מאוד.

למחרת התחלנו – הפורטר וסחבק -  בטיפוס אל עבר היישוב הקטן Lama Hotel שכל כולו חמישה גסט האוס, כבר ביום הראשון הצטערתי שלא התאמנתי יותר, בכל זאת, לטפס בין סלעים ומדרגות 1,400 מטר גובה זה לא עניין של מה בכך...

במהלך היום הראשון הולכים בין כפרים קטנים במעבה היער לאורכו של נהר שוצף ומידי פעם אפשר לראות את אחד ההרים המושלגים מציץ בינות הענפים במרחק. במקום מים חמים, חשמל ואפילו קליטה סלולארית ששימחה את ליבי.



ביום השני, טיפוס לא קל של 1,000 מטר גובה הביא אותנו אל הכפר הגדול בטרק ששמו כשם הטרק Langtang.  הנופים מתחילים להשתנות, הצמחייה דלילה יותר, ההרים גבוהים יותר והקושי בעיקר במאמץ הליכה בגובה.בדרך עוברים מידי פעם בכפרים קטנים ודלים שם אפשר לעשות הפסקה ולשתות משהו.



מניסיון העבר, אני לוקח חצי כדור אורומוקס בבוקר, שותה הרבה והשפעות הגובה נשארות רק בקושי הפיזי של חוסר חמצן לשרירים, מתבטא בעיקר בנשימה ועל כן כל אחד צריך למצוא את הקצב המתאים לו בו לא מגיעים להיפר ונטילציה ואפשר ללכת ולטפס מרחקים גדולים עם מעט עצירות. גם כאן מים חמים, חשמל ותקשורת סלולארית. בלילה ירד גשם קצר עם סופת רעמים ובבוקר למרות החששות זרחה שמש חמה בלי עננים ובלי רוח, סבבה !



היום השלישי הוא יום הליכה קצר של שעתיים וחצי, אל מקום הישוב הגבוה ביותר בעמק ושמו Kyanjin Gompa, ב"כפר" יש בעיקר גסט האוסים, German Bakery  מעולה בה מגישים מעבר לעוגות טעימות וקפוצ'ינו טעים גם לחמים שונים , שקשוקה והפתעות נוספות. כאן גיליתי את המיץ המדהים של העמק Sea Bac Thorn Juice , סוג של Berry  צהוב – כתום בעל טעם חמוץ מתוק מדהים, מלא ויטמין C יעזור לי להתגבר על הצינון הכבד שתפסתי במהלך הטיפוסים המיוזעים באוויר קר.





חשוב מאוד למניעת מחלת גבהים לטפס למקום יותר גבוה מהמקום בו ישנים באותו לילה, הגובה במהלך הטיפוס מאותת לגוף שהוא צריך להוסיף יכולות מבחינת שיפור נשיאת חמצן בדם, רצוי להישאר לפחות חצי שעה בגובה המקסימאלי שאליו מגיעים ואז לרדת לאתר בו מעבירים את הלילה.

תוך כדי הטרק, ומכיוון שרוב המטיילים הולכים בסופו של דבר מאותן נקודות לאותן נקודות מתגבשת קבוצה של מטיילים שכל אחד הוא "לבד" / "זוג" וכדומה ומתחברים. אנחנו התגבשנו בקבוצה של קנדים, גרמנים וישראלים וכך הלכנו כל הדרך ביחד, התמקמנו לעיתים באותו גסטהאוס ולפעמים לא ויצרנו קבוצה מגובשת.

היום הרביעי הוקדש למסע אל קצה העמק, למקום שנקרא Langshisha Kharka, כ-11 ק"מ לכל כיוון. כשתכננתי את היום הזה קראתי ואמרו לי שזה מישורי ורק המרחק + מזג האוויר הם פקטורים להתחשב בהם, גם הפורטר שלי טען כך אבל הקפיד שנצא ב-06:00 לדרך על מנת להימנע מהליכה בשעות אחה"צ המאוחרות שבהן מזג האוויר בד"כ פחות טוב מבבוקר.

זו תופעה אקלימית ידועה, ההרים הגבוהים מושכים אליהם את העננים מכל העמקים שמסביב ויוצרים מיקרו אקלים פחות יציב מהעמקים, בד"כ בבוקר השמיים נקיים, השמש מחממת והראות נהדרת ובצהריים העננים משנים את הראות והטמפרטורה, אחה"צ ובערב כתלות בגובה מביאים גשם ולפעמים גם שלג.



הטיול התברר כמסע של ממש, כל הדרך Nepli Flat שמשמעותו עליות וירידות "קטנות" וחלק מישורי. בדרך לקצה העמק מזג האוויר היה נפלא והלכנו בקצב מסחרר מתוך כוונה לעשות הפסקת צהריים בקצה העמק ולאכול את גבינת היאק שקניתי במפעל המקומי יחד עם פינוקים אחרים שבהם הצטיידתי בבית הקפה שמצאנו במקום. ברגע שהגענו לקצה העמק מזג האוויר השתנה, החלה לנשוב רוח קפואה, עננים הסתירו את השמש והטמפרטורה צנחה ב-15 מעלות בתוך רבע שעה.

לאור זאת, ויתרנו על האוכל ושמנו פעמינו בהליכה מזורזת בכיוון Kyanjin Gompa, אליו הגענו אחרי 6:30 שעות צעידה בלתי פוסקת, חזרנו עייפים אך מרוצים עם רגליים מותשות. מיד התייצבנו בבית הקפה בכפר, שם נשנשנו עוגות, קפוצ'ינו והעברנו חוויות עם קבוצת מטיילים ישראלית שנחתה בכפר

היום החמישי הוקדש לירידה עד ל-Lama Hotel, שם למדתי על בשרי שבאיזור כזה, שבו נוכחות הגסט האוסים נמוכה ויש מעט מאוד כפרים בדרך - צריך להזמין את הגסט האוס מראש !

כל חמשת הגסט האוסים היו מוזמנים מראש ולאחר שדחיתי את ההצעה של אחד מבעלות הגסט האוס לישון באוהל סיירים בדשא מאחור, נאלצנו בשארית כוחותינו להמשיך לכפר הבא Rimche, שלשמחתי היה מרוחק רק 20 דקות נוספות ונימצא לנו שם מקום בסיסי, מים חמים מחוממים בעזרת גז בתוספת תשלום של דולר וחצי למקלחת.

כתוצאה מהאירוע תדרכתי את הפורטר שלי להזמין מראש לפחות יום אחד שלא ניקלע לסיטואציה דומה שכן בהמשך הדרך המרחקים בין גסט האוס למשנהו גדולים הרבה יותר וכמות החדרים על המסלול פוחתת לפעמים עד כדי 10 חדרים לנקודה מבודדת.

היום השישי החל בהמשך ירידה ולאחריו עליה גדולה וארוכה אל היישוב Sibru Beshy, הגענו לגסט האוס המוזמן שכתוב בחוץ שיש ווי פי ומים חמים וכשקיבלתי את החדר גילית שזה שלט בלי עובדות, אין מים חמים אלא "באקט" וווי פי מקולקל. מיד עזבתי שם , הלכנו 10 מטרים ונכנסנו לבדוק גסט האוס אחר בשם 3 Brothers Himalayan בו היו בחדר שירותים מערביים ומקלחת, מים חמים ללא הגבלה, תקשורת , הטענת מעשירים חופשית בחדר ו....ווי פיי ! פשוט חלום !



היום השביעי כלל ארבע וחצי שעות של הליכה במגמת עליה של 1,000 מטרים עד ליישוב Shin Gumpa, שלוש שעות ראשונות טיפוס קשה, חצי שעה טיפוס לא קשה ושעה שלNepali Flat .

בישוב זה זכינו למים חמים וטלפון מקומי אותו ניצלתי (200 רופי לדקה) לצלצל הביתה. גם בנקודת היישוב הזאת קיים מפעל מקומי לייצור גבינת יאק וכמובן קניתי וישבנו בחצר על מיץ Sea Bac Thorn Juice, גבינת יאק ומאפה קינמון טרי מאתמול והעברנו את שעות הצהריים ואחה"צ בצוותא עם קבוצת המטיילים.

בערב נהיה ממש קר וחייבים ללבוש פליז ואפילו מעיל עליו. בנקודה זו הצטרפו אלינו 3 צעירים ישראלים, אחת המטיילות סבלה מתסמינים קלים של מחלת גבהים, קצת כאבי ראש, קצת בחילה. סייעתי בהסברים מה צריך לעשות ומה לעשות אם וכאשר יש החמרה.

חלק גדול מהצעירים הישראלים מגיעים לטרקים ללא הכנה מספקת, ללא ציוד מספיק ומתאים ובטח ובטח לא מקשיבים ל"מבוגר אחראי" שמציע להם לרדת לאחור יום אחד או לפחות להישאר באותו מקום עד שהתסמינים יעברו וממשיכים לסכן את חייהם (ממש כך) בסביבה לא מוכרת ובאקלים לא מוכר, חבל שכך אבל זו תופעה מוכרת לי מכל טרק בו הייתי.

בימי טיפוס קצרים נהנים יותר מהטרק משום שההליכות מתקצרות ומגיעים מאוד מוקדם למים חמים, אח"כ יושבים בגינה, נחים, קוראים, נהנים מהשמש המלטפת והמחממת. צריך כמובן לזכור שכמה שעולים בגובה השפעת קרני השמש עולה וגם בימים שאין שמש ישירה חייבים להתמרח בשמן שיזוף ויותר מפעם ביום. לפי כיוון ההליכה ומסלול השמש (עורף ואזניים כשהשמש צפויה להיות מאחורה, פנים וידיים – תמיד).

היום השמיני קצר, כמה שעות של עליה במסלול מאוד נוח ולא קשה ל"עיירה" Laurebina, שגם בה יש מפעל מקומי לייצור גבינות יאק. מים חמים, אין תקשורת, אין ווי פי, יש טלפון לוויני שאפשר להתקשר ממנו (200 רופי לדקה). ישבנו בשמש והתפנקנו עם המיץ המקומי, גבינות יאק ומאפה תפוחים תוצרת בית, תענוג.

היום התשיעי, עליה לא קשה אך ארוכה יחסית אל האגמים הקדושים, Guazikonda, נופים מדהימים, שביל מסודר, נוף הררי וטרשי מרשים ביותר, בדרך עוברים ליד אגם כחול נפלא וקשה להפסיק לצלם



בהמשך הדרך, מגיעים לריכוז של מספר קטן של גסט האוסים המשקיף על האגם הגדול הוא האגם הקדוש להינדים (ואולי גם לבודהיסטים).



במהלך המונסון מגיעים לאגם אלפי עולי רגל מאמינים מהודו, מתפללים וטובלים, כרגע יש רק תיירים ואין מקום בגסטהאוסים, כך שהמאחרים שלא צלצלו והזמינו מראש נאלצים לישון יחד עם הפורטרים בחדר המרכזי בו אוכלים כולם, כמובן אחרי שמסיימים לאכול וכולם הולכים לפריזר האישי הלא הוא ה"חדר" שאין בו חשמל או חימום והרוח עוברת בין חרכי העץ והחלון. טוב שיש לי שק שינה אלפיני ואני מצויד בשקיות חימום ללילות הקרים !!! כאן כבר יותר קר וברגע שהשמש נעלמת – קררר..

אין מים חמים, אין תקשורת, אין וי פי ואין חשמל למעט בחדר האוכל המרכזי בו יש חימום עם עצים בשעות הערב. פגשנו קבוצת מטיילים מאורגנת ישראלית של 18 ישראלים שהיו באותו טרק כמונו והמדריך שלהם משמש כאומנת, ככותל מערבי וגם כמדרבן פעילות, בטוח שלא קל לו

היום העשירי היה יום של מפנה משמעותי, תישעה ימי שמש נהדרת הסתיימו בבוקר מעונן בכבדות, סגרירי, קר, רוח. הפורטרים אמרו לנו שהעננים שנאספים מעלינו הם ענני שלג וצריך ללכת מהר ככל האפשר על מנת שלא להיקלע לשלג בפאס ולהיתקע בגובה של 4,300 מטר עד שהשלג יימס, יכול להיות עניין של כמה ימים. צריך לעבור את הפאס בגובה של 4,600 מטר ולרדת לנקודה הבאה, בערך 1,000 מטר ירידה לפני שמתחיל שלג.

לאחר הליכה מהירה ומתישה של ארבע שעות עשינו הפסקה קלה ב-Pedi, ומשם המשכנו לכיוון Gopte שהוא יישוב של שני גסט האוס בלבד באמצע שום מקום. בשעתיים האחרונות של הירידה התחיל לרדת גשם, בתחילה טפטוף ולאחר מכן שיטפון רציני. הוצאנו את ציוד הסערה, התעטפנו והמשכנו לרדת עד לגסט האוס המושיע.

במהלך אחה"צ והלילה הסערה התחזקה והשתוללה, מטחי גשם בלתי פוסקים, רוח שנדמה הייתה שתעקור את הגג בהמשך, ברקים ורעמים, פשוט מפחיד איזו עוצמה יש לטבע. צלצלתי הביתה לעדכן שנתקעתי בגלל מזג האוויר, לא אגיע במועד המתוכנן לקטמנדו ולא לדאוג.

בבוקר היום האחד עשר המשיכה הסופה להשתולל ללא הפסקה והחלטתי להישאר במקום בטוח ולא לצאת לדרך בסופה, כלל ראשון במעלה בטרקים בגובה : ככל שעולה הגובה, פקטור מזג האוויר יותר משמעותי מכל דבר אחר, בשלג או בגשם כבד לא הולכים אלא נשארים במקום בו נמצאים ככל שהדבר ניתן.

כל אותו יום ישבנו בגסט האוס הבסיסי שלנו, שתינו תה, סיפרנו סיפורי גבורה וקיללנו את מזג האוויר שהשתגע. לא ידענו אז שבשעה זו ממש מתחוללת טרגדיה גדולה ברכס אנפורנה (בערך 110 ק"מ צפונית לנו).בערך ב-03:00 בבוקר של יום המחרת נרגעה הרוח והסופה פסקה.



בבוקר היום השניים עשר השמש חזרה, עדיין קריר, כ-100 מטר מעל הגסט האוס הופיע קו שלג חדש שלא היה יום קודם וכל ההרים מגובה זה ומעלה עטופים בכמות עצומה של שלג שירדה בסופה. אף אחד לא מגיע משום כיוון, לא יורדים מלמעלה – תקועים בגלל כמות השלג העצומה שירדה ולא עולים מלמטה כי השביל כולו רטוב ומלא סחופת.

ביום זה הלכנו בקצב מזורז, קודם טיפוס לפאס נוסף.



ולאחריו ירידה של כ-1,400 מטר נוספים לכפר בשם Kutumsang, מים חמים !, חשמל לטעון את הסלולארי ותקשורת סלולארית. הטרק הפך להליכה בסביבה חקלאית, המון שדות אורז ודוחן בשלבים שונים של עיבוד, סביבה יותר עשירה. כאן שמענו לראשונה על האסון באנפורנה וכל מצב הרוח שלנו השתנה לרעה.



במהלך הערב החלטנו לחתוך מהמשך הטרק ולהגיע למחרת , ביום השלושה עשר לעמק סמוך  (4 שעות ירידה קשה מאוד) שם יחכה לנו אוטובוס שהזמנו מקטמנדו.



על מנת להגיע לקטמנדו נדרשו לנו ארבע שעות של נסיעת "קיר המוות" על דרכי עפר עם מפולות, לצד תהומות עמוקים, עם תנועה נגדית בה שני אוטובוסים מתמרנים בלי שאף אחד ייפול לתהום...



המסלול, גבהים, זמני הליכה והערות

יום 1   4.10.2014     : מ- Syapro besni 1,500 ל- Lama Hotel, גובה – 2,500 מטר
יום 2   5.10.2014     : מ- Lama Hotel ל- Langtang , 3,430 מטר
יום 3   6.10.2014     : מ- Langtang ל- Kyanjin Gumpa , 3,803 מטר
                                 הסתגלות אחה"צ – טיפוס להר  Kyanjin-Ri, 4,773 מטר
יום 4   7.10.2014     : מ- Kyanjin Gumpa טיול יום ל- Langshisha Kharka, 4,285 מטר
                                 8 שעות הלוך ושוב, 24 ק"מ, אין בדרך מים או אוכל, להצטייד טוב.
יום 5   8.10.2014     : מ- Kyanjin Gumpaל-Lama Hotel (ירדנו עד Rimche, 2,400 טר)
יום 6   9.10.2014     : מ- Lama Hotel ל- Thulu Syabru (Khedi) 4 שעות ירידה ו-3 שעות
                                 טיפוס לא קל , 2,210 מטר
יום 7   10.10.2014   : מ- Thulu Syabru ל- Shin Gumpa 5 שעות טיפוס, 3,330 מטר
                                 מומלץ Hotel Green Hill
יום 8   11.10.2014   : מ- Shin Gumpa ל- Laurebina 3 שעות טיפוס, 3,910 מטר
יום 9   12.10.2014   : מ- Laurebina ל- Gosain Kunda3 שעות טיפוס, 4,380
יום 10 13.10.2014   : מ- Gosain Kund  ל- Gophte 7 שעות טיפוס וירידה, בדרך
                                  עוברים ה-Pass בשם Laurebina La בגובה של 4,610 מטר, בדרך למטה
                                  עוברים את Phedi  (גובה של 3,630) שיש בו רק גסט האוס אחד ומגיעים
                                  ל-Gopthe 3,530 מטר שיש בו שני גסטהאוסים בלבד ושום דבר מעבר!
יום 11 14.10.2014   : תקועים ב- Gophte בגלל הסערה
יום 12 14.10.2014   : מ- Gophte ל- Kutumsang 6 שעות ירידה, בדרך מטפסים לפאס בשם
                                 Thadepati Pass   שנמצא בגובה 3,690 ויורדים לאחר מכן
                                 לגובה של 2,470 מטר
יום 13 15.10.2014   : מ- Kutumsang ל- Kathmandu , 4 שעות ירידה מאוד קשה לעמק סמוך בו
                                 עובר "סוג של" דרך כורכר מתפתלת + 4 שעות באוטובוס "קיר המוות".

למסלול צריך להוסיף יום וחצי טיסה לכל כיוון ויום נסיעה מקטמנדו לתחילת הטרק, סה"כ 17 יום. עוד יומיים-שלושה למקרה חירום מביאים אותנו לכשלושה שבועות של שיכרון חושים.

כמה דגשים מניסיוני , לפי סדר החשיבות שלי:

1. מזג האוויר אקוטי ככל שעולים בגובה, מומלץ לא ללכת בשלג או גשם כבד אלא להמתין במקום חם עד לשוך האירוע. לא להיסחף אחרי "יש לי תכנית ולכן אצא לדדרך" – תכניות הן בסיס לשינויים, לכן יש לקחת 15% ימים למקרה ש/...

2. לקחת פורטר / מדריך מיומן שיודע אנגלית טובה ומכיר היטב את הדרך, לראיין אותו בסוכנות טרם יציאה לדרך, אם יש מומלץ של מישהו שמכירים – עוד יותר טוב. לא להתפשר.

3. לבוא עם ציוד מתאים לכל מקרה של, בעיקר מכנסי גשם, שק שינה אלפיני (-15 מעלות אקסטרים), שקיות חימום, מעיל עם ציפוי נגד גשם, נעליים טובות עמידות לגשם ומים, כפפות טובות עמידות למים וכל תרופה שיכולה להועיל (צינון, כאבים, קלקול קיבה, אנטיביוטיקה וכדומה).

4. לעדכן בבית ולהתעדכן מהבית בכל מקום שאפשרי לגבי מזג אוויר, לשאול והתעניין עם מטיילים אחרים מה שמעו וכדומה.

לשאלות אפשר לפנות אליי ואשמח לסייע.

דודו

דודו היה במקום בטיול תרמילאים באוקטובר 2014
בכדי להוסיף תגובות עליכם להיות חברים באתר. לחצו כאן לרישום בחינם או להתחברות
טיסות זולות לחו"ל השוואת מלונות השכרת רכב בחו"ל אטרקציות וסיורים