שוב נפאל ? ארץ אחרת ? לקח לי זמן להשתכנע שבסופו של דבר הנופים של נפאל, העלות הזולה והנגישות לטיול בחגים הם היעד המתאים לחופשת סוכות 2014. כל מי שרציתי לנסוע איתו לא רצה / לא התאים לו וכל השאר – אני לא רציתי, לכן החלטתי לנסוע בגפי. דרך סוכנות סוויסה התארגנתי עוד מהארץ עם פורטר דובר אנגלית בעל ניסיון רב במסלול הטרק המוצהר ויצאתי לדרך.
שתי טיסות ומונית הביאו אותי דרך מומבאי אל משרדי הסוכנות, שם פגשתי בפורטר ושם למדתי לדעת ש"מחר פסטיבל – אין אוטובוסים". מכיוון שבתכנון הטרק הוספתי יומיים למחלה / מזג אויר קשה החלטתי שלא לבזבז את מחצית מימי העודף על פסטיבל ושכרתי בסוכנות ג'יפ עם נהג שייקח אותי לנקודת התחלת הטרק
בעיירה Syapro besni המרוחקת כשבע שעות נסיעה זהירה ואיטית (150$) + 2 טרמפיסטים צעירים ישראלים שמאוד רצו לצאת לדרך אבל לא היה באפשרותם לשלם, קבענו (ומימשנו) להיפגש בקטמנדו אחרי הטרק ולאכול על חשבונם ארוחת ערב כ"פיצוי". מרגע שיורדים מכביש האספלט שלמזלנו היה ריק ממכוניות בגלל הפסטיבל מתחילה דרך "קיר המוות", דרך כורכר עם סלעים, חורים בכביש, מפולות, לאורך תהומות חלקם עמוקים, פשוט מפחיד. אמנם הנהג נוסע מאוד לאט אבל מפחיד מאוד.
למחרת התחלנו – הפורטר וסחבק - בטיפוס אל עבר היישוב הקטן Lama Hotel שכל כולו חמישה גסט האוס, כבר ביום הראשון הצטערתי שלא התאמנתי יותר, בכל זאת, לטפס בין סלעים ומדרגות 1,400 מטר גובה זה לא עניין של מה בכך...
במהלך היום הראשון הולכים בין כפרים קטנים במעבה היער לאורכו של נהר שוצף ומידי פעם אפשר לראות את אחד ההרים המושלגים מציץ בינות הענפים במרחק. במקום מים חמים, חשמל ואפילו קליטה סלולארית ששימחה את ליבי.
ביום השני, טיפוס לא קל של 1,000 מטר גובה הביא אותנו אל הכפר הגדול בטרק ששמו כשם הטרק Langtang. הנופים מתחילים להשתנות, הצמחייה דלילה יותר, ההרים גבוהים יותר והקושי בעיקר במאמץ הליכה בגובה.בדרך עוברים מידי פעם בכפרים קטנים ודלים שם אפשר לעשות הפסקה ולשתות משהו.